בית איבא, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום א' 20.7.08, בוקר

7:45, בית איבא: בהגיענו פנה אלינו פועל, אחד מנוסעי מונית שחנתה לידנו, והתלונן שהוא בדרך לעבודה כבר משעה 4. עקב פעילות של צה"ל בשכם היו עיכובים ולדבריו כדאי "שתבואו ותצלמו מה שקורה בשעות אלה יום-יום". לדבריו הבידוק דקדקני ואיטי, בעיקר ביום ראשון, כי הפועלים השוהים בארץ במשך השבוע עוברים עם מטלטלים. סיפר שרבים מהפועלים מוותרים על נשיאת שקית מזון ומעדיפים לקנות אוכל במקום העבודה כדי לא להתעכב. התלונן גם על דמי הנסיעה הגבוהים שעליו לשלם למוניות השונות בדרך הקטועה. פעמים רבות המעביד מתייאש מלהמתין לו. הוא דיבר עברית שוטפת וסיפר לנו שסטודנט שהתווכח עם חיילת במחסום מעוכב בסככה. הבטחנו שננסה לברר עם מפקד המחסום. חלק מהגברים בהם נתקלנו בדרכנו למחסום רכסו את חגורותיהם (לאחר מכן ראינו שאצל חלקם נבדקו גם הנעליים).  אחד  מהם סיפר שזמן ההמתנה בכניסה משכם הוא כ-10 דקות ומאוחר יותר ספרנו כ-12 איש ממתינים בקרוסלה. כשהגענו למחסום היו בתור 7 צעירים בלבד. לשאלתנו אם שנת הלימודים הסתיימה ענו שהלימודים בא-נג'אח נמשכים עד תחילת אוגוסט ומתחדשים ב-20 באוגוסט.

חייל וחיילת משטרה צבאית בדקו תעודות של צעירים והמעבר היה מהיר. מיד כשהגענו שוחררו שנים מתוך שלושה מעוכבים ששהו בסככה. שאלנו את החיילת אם ברצונה להגיד מדוע הצעיר עדיין מעוכב ותשובתה הייתה "ואם לא בא לי להגיד?.." . חיילת מ"צ נוספת סירבה גם היא לדבר אתנו. לא התווכחנו וחיכינו עד שהופיע מפקד המחסום, שסיפר שהצעיר חסם את הדרך לנשים וסרב לבקשת החיילת לפנות את המעבר. לכן נענש. נמצא בסככה משעה 7 וישוחרר רק עוד כחצי שעה ז"א ב-8:40. התלוננו בפני המפקד על התנהגותה הגסה של החיילת והוא הבטיח לטפל בזה.

8:10, כ-30 צעירים בתור בכניסה לשכם.

 8:15 , עזבנו. בענבתא ובג'וברה התנועה זרמה.