אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ה' 17.7.08, בוקר

6:30 שיח' סעד

תור של כעשרים איש, פועלים, במעלה הגבעה. ניגשים אחד-אחד לבודקה, מראים מסמכים, פותחים את שקית הצידה שנבדקת בקפידה, עונים על סדרת שאלות ומקשיבים רוב קשב לדברי הבודק. והנ"ל, יש לו מה לומר לכל אחד וגם זמן יש לו, אינו ממהר לשום מקום, אינו "מבחין" במצוקת הזמן של העוברים, בקוצר רוחם הכבוש. יש זמן, הכל איטי. בממוצע עברו 1-3 אנשים בדקה.

הממתינים נותנים קדימות בתור לנשים המעטות שהגיעו.

לקראת שעה שבע התור נעלם.

יהודית שאלה את אחד המג"בניקים מתי נפתח המחסום והוא ענה שהמחסום פתוח 24 שעות ביממה. הזרם הגדול של העוברים הוא לאחר התפילה בשעה 5 ונמשך עד 9. הוא הסביר את הצורך להיות הומניים: " אותם אנשים עוברים כל בוקר ואנחנו מכירים אותם, וצריך להתנהג בהומניות". לפתע נשמעה במכשיר קשר שאלה: מי הנשים האלה? אל תדבר איתן. בזאת הסתיימה השיחה.

הפישפש

דומם. איש אחד עבר.

7:25 מחסום הזיתים

תנועה דלילה. לא התעכבנו, כי מהרנו לואדי נאר עקב דו"חות קשים שהגיעו השבוע.

7:45 ואדי-נאר

עוד בטרם התקרבנו ראינו 2 אוטובוסים, 2 מכוניות ומונית מעוכבים. בחור צעיר נלקח לאנשהו.

אנחנו חונות ליד הבתים שממזרח למחסום. 2 מג"בניקים כשנשקם בהיכון מתקרבים אלינו בעזוז. אחד מהם [ע.] מציג עצמו כמפקד המחסום, פוצח בנאום על נהלי, בעיקר איסורי המחסום "שלו". בעיקר הדגיש שאסור לאנשים לרדת מכלי הרכב. לשאלתנו מדוע אנשים צריכים לשהות בחום הגדול ברכב, ענה שלמרות שהוא הומני "אין מה לעשות כדי שלא יהיה בלגן במחסום".

הוא התעניין בהצטרפות למחסוםווטש, וכשגילה שיצטרך לשנות את מינו לשם כך - שקל לסגת מהרעיון.

כשהתקרבנו למחסום ראינו שדווקא אנשים רבים עמדו מחוץ לרכב בצל אחד האוטובוסים.

מהביתן יצא חייל ובידו חבילה גדולה של תעודות. קודם כל הוא צורח. אי-אפשר להבין מלה, אך האנשים למודי-התלאות נכנסים בצייתנות כלי הרכב. או-אז מתנהל טקס המסירה של התעודות לנציג תורן שנבחר בקפדנות על-יד איש השררה. כמה רגעים של שיוך כל תעודה לבעליה, המאושרים" ממשיכים בדרכם, המאוכזבים ממשיכים להמתין.

הבחור המעוכב נותר במחסום לאחר שהאוטובוס בו נסע המשיך בדרכו לגשר אלנבי. עד סוף שהותנו שם הוא לא שוחרר, וכל מה שהצלחנו לחלץ מפי החיילים שהוא לא ישוחרר והם ממתינים שיקחו אותו.

עבודות עפר מתבצעות במתחם המחסום, ענני אבק חונקים נשימה. חזרנו לימים הראשונים של המחסום, עת הקונטיינר עדיין עמד בפינת הכביש.

עוד מכוניות משתחררות ואחרות מעוכבות. מישהו שמציג עצמו כמפקד בכיר [א.] של המחסום מודיע לנו שכרגע התקבלה התראה חמה ומבקש שנעמוד במקום שיוכל לראותנו. למען בטחוננו, כמובן. התנהלות המחסום לא משתנה כהוא זה. מעניין שבכל השבועות האחרונים מתקבלת התראה בדיוק זמן שהותנו במחסום. בעית אמינות???

א. מתעניין מי אנחנו ולשאלתנו מדוע צריך בכלל להיות מחסום במקום זה הציע לנו לנסוע לכיוון בית לחם כדי לראות את המחסום הפלסטיני שבכניסה לעובדייה. אז נוכל לדעת כמה הומני הוא מחסום ואדי-נאר. לאחר מכן קבלנו השוואות לדירוג ההומניות מצ'צ'ניה, אפגניסטאן, מצרים ועזה-חמאס. לעומת זאת, אנחנו דמוקרטיה ונוכחותנו במחסומים היא עדות לכך וזה טוב מאוד שיש ביקורת. לדבריו, העבודות במחסום נועדו לשפרו והוא יהיה דומה למחסום בכביש 443.