א-ראם, קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום ג' 22.7.08, אחה"צ

צופות: 
רוני ה', תמר פ' (מדווחת וצילמה)
22/07/2008
|
אחה"צ

אורחים: סבסטיאן (נציגה בארץ של תחנת רדיו מברלין), פרופ' יוסי יונה, נידאל (מתורגמנית)

נוכח הדרכים המשובשות באר-רם ובדרך המובילה למחסום ראפאת, דרכים באחריות השלטון הישראלי, השכלנו למשמע התיאוריה של פרופ' יוסי יונה על ההבדלים שבין הזמן הערבי לזמן היהודי הניכרים לדבריו בכבישים בכל מקום ברחבי הארץ: שהרי לערבים, בניגוד לנו היהודים המחליטים על סלילה ושיפור הכבישים, יש את כל הזמן שבעולם, הם אינם ממהרים לשום מקום באמת ואינם זקוקים לכבישים איכותיים כמונו אנו, שזמננו דוחק ואנחנו ממהרים. 


מחסום אר-רם:

15.20 – תור צפוף של כ-100 רכבים לרוחבו וארכו של הכביש המוביל אל המחסום, שתחילתו בסמוך לצומת, קידם את פנינו (תמונה משמאל). שוטרי מג"ב בסיועם של חיילי יחידת המעבריםinfo-icon מהמשטרה הצבאית והמאבטחים האזרחיים ביצעו בדיקות קפדניות של הרכבים והאנשים הנכנסים דרך המחסום. על השאלה לשינוי ההתנהלות, זכיתי לשתי תשובות:1. ממאבטח: "סתם כי מתחשק לנו".
2. משוטר מג"ב: "זה לא מעניין אותך".
זה כן עניין אותי, אז שאלתי במוסך הסמוך מתי החלו הבדיקות הקפדניות, התשובה וצירוף האירועים לימדו שהסיבה היא הפיגוע שהתרחש בירושלים. 

מחסום קלנדיה:
16.00 – אמבולנס שהגיע מכוון השטחים גרם לנו למהר ולעבור אל מחסום הרכבים, שם כבר עסקו הפרמדיקים בהעברתה של אשה זקנה חולת סרטן בשיטת גב-אל-גב לאמבולנס של הסהר האדום. מיודענו, הפרמדיק מהשטחים, סיפר שהחיילים "עשו לו בעיות" כדבריו, הם דרשו ממנו לחזור על עקבותיו בטענת שווא לפיה עד שלא מגיע האמבולנס מהצד הירושלמי, אסורה שהייתו במחסום. אלא שהוא עמד על זכותו להמתין במחסום ולא סב לאחור. בסככת ההמתנה שלפני הכניסה למחסום, פנתה אל רוני אשה מלווה בחמשת ילדיה הקטנים, האישה בעלת תעודת זהות שטחים (בעלה, בעגה הנוהגת, הוא "כחול"), יש לה "אישור איחוד משפחות" אך מסיבה שלא הוסברה לה, בניגוד לשגרה אליה הורגלה, לא אפשרו לה לעבור. רוני הצליחה להשיג את קצין המת"ק רוני שהסביר שעל האשה ללכת למת"ק הפלסטיני ורק אחרי ששם יחתמו על אישור המוכיח את העובדות, יאריכו במת"ק הישראלי את המשך אישור המעבר המצוי בידה.
נוהל זה לא היה ידוע עד כה לא לנו ולא לפלסטינים. האם זה חידוש ותוספת בירוקרטית, בבחינת נדבך נוסף הנערם בדרכם של הפלסטינים לקבלת אישורים
נשתדל לברר ולדוח.
 

זוג הורים ובתם הפעוטה נצפו לוחצים ללא הצלחה על לחצן האינטרקום כדי שייפתח עבורם השער "ההומניטארי". אחרי דקות ארוכות, משנואשו מהניסיונות, הוצאה הפעוטה מהעגלה וכשהחל האב לקפל את העגלה המסורבלת, נפתח השער בפניהם. אלא שאנשים נוספים שעמדו לפני הקרוסלה במסלול מס.4  מיהרו בעקבות האב ונכנסו לרחבת הבידוק. את ההתנהגות הזאת לא יכלה החיילת שבעמדה לשאת והחלה לנזוף באנשים, תוך שהיא צועקת במערכת הכריזה שעליהם לצאת ולעמוד יפה בתור. האנשים לא מיהרו לבצע את פקודתה ובחלל האוויר נשמע דין ודברים קולני וגס בינה לבין אחד הגברים שקצה נפשו בניסיון החיילת לחנכו והשיב לה כגמולה. אך כמו תמיד, גם במקרה זה הכוח ניצח: האנשים יצאו והסתדרו מחוץ לקרוסלה בשורה ישרה כהוראת הריבון.
 


מחסום ראפאת

18.30 – במקום מוצבים חיילי הנדסה קרבית שהחליפו את יחידת מג"ב. החיילים לא הבינו את השאלה אם מתקיים בידול, הם כלל אינם יודעים מה הוא בידול ומשיחה עמם נוצר הרושם שאינם מבינים היכן הם מצויים, מה לפנים ומה מאחור, על איזה איזור הם מופקדים ולשם מה. אך את רוח היחידה כבר הספיקו להנציח בכתובת אבנים בהירות על שיפולי הגבעה שליד המחסום. הכפר קלנדיה
מוכתר הכפר ששמח לשוחח עם האורח מגרמניה ולהתראיין למיקרופון, סיפר על תלאות התושבים והקשיים להגיע למקומות העבודה בשל כליאת הכפר בתוך הגדר, על המשפט המתנהל מזה שנה וחצי וטרם ניתנה הפסיקה ואף דיבר בשבח
מחסום ווטש והדגיש את העובדה שבאנו לבית המשפט לתת עדות המחזקת את גרסת תושבי הכפר ועל הסרט המרשים שיצרה נטע ע. והציגה בפני השופטת.
 


מחסום חיזמה

19.30 – תור ארוך למבקשים להיכנס לשטחים. כנראה גם זה כמו באר-רם תוצאה של הפיגוע.