א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, קלקיליה, יום א' 13.7.08, אחה"צ

סיכום

"הכיבוש הישראלי השתגע" כותב גדעון לוי ב"הארץ" היום. הוא לא ראה את החיה המיתולוגית, בעלת המראה המאיים, שנצבע על השלט, שמכריז בגאווה על זהות הפלוגה ששומרת על המחסום בקלקיליה; כמו כן לא ראה את השער הפתוח בשבי שומרון, שהיה אמור להיות סגור לצמיתות, ולא את נוער המתנחלים שחונים מחדש על גבעה מול ההיאחזות הריקה בשבות עמי ומניפים בגאון את דגל ישראל, ולא עוד גבעה שנתפסה לאחרונה... כמו כן לא ראה את החיילים בשער 753, המבקשים, בערבית, מנשות מחסוםWATCH במכונית, את ההיתר שלהם לעבור את מחסום ההפרדה.

14:00 קלקיליה

אין תור לכיוון קלקיליה, אולם יש תור ארוך מכיוון העיר, שנעלם במהרה - אין בדיקות. השלט החדש, הצבוע בידי ע"י אחד החיילים במקום, מתאר את ראשו של חיה מיתולוגית, נוהם ובעל מראה עוין, מעל פגיון; הציור מורה על גאוות היחידה של האמן - ועל גאוות חבריו ליחידה ביכולתו האומנותית.

ההיאחזות שבות עמי

ליד קדומים - בדרך לצומת ג'ית - למרות שהבית הבודד נראה נטוש, יש דרך לבנה בהירה, המסומנת באבנים, המורה על שימוש עתידי. על הגבעה ממול, מתחת ליריעה, יושבת חבורה של נוער מתנחלים, המסמנים עוד היאחזות במטע זיתים, שברור שאינו שייך להם. דגל ישראל מתנופף ביהירות.

16:15 ענבתא

כמה קילומטרים מענבתא, מעבר לבית ליד, ליד הצומת המובילה לבית איבא, משתרכים דרכם כלי רכב פלסטינים, בעיקר משאיות גדולות וקטנות, דרך השדות המאובקים של הקיץ; התעלות, שמולאו בחול, מאפשרות עתה מעבר דרך השדות, צפונה מהכביש הראשי מס' 55.

גם בענבתא, מראה היחידה הצבאית את גאוותה בכיבוש: דגל נקי מושתל באדמה, שנזקי הכובש ניכרים בה יותר ויותר. אין תור לכיוון טול כרם ומכוניות פלסטיניות ישראליות, הנושאות לוחיות רישוי ישראליות (צהובות), אינן נבדקות. בכיוון מטול כרם, אנו מבחינות באוטובוס, במשאית קטנה ובמכונית פרטית, במקום התור הארוך הרגיל. כולם עוברים בחופשיות. רק סמי-טריילר, שעליו עמוס רכב שטח פרטי, מעוכב לבדיקת ניירותיו. החיילים כאן ובג'וברה ובא-ראס חובשים כומתות, לא קסדות, כומתות די אופנתיות (לא מסוג כומתות הבייסבול).

16:55 ג'וברה

השער המוביל לכפר נפתח במהירות עבורנו.

שער מס' 753

אנו ממתינות, גם בדרך חזרה, כאשר החיילים החדשים כאן, בודקים את הניירות ואת המכוניות באטיות רבה. כאשר אנו עוברות אותם, כאשר השלטים מוצגים לראווה, בקדמת הרכב ומאחוריו, ועם דגל המתנופף מאחד החלונות, מתבונן בנו חייל ומבקש מאתנו, בערבית (?), את ההיתר שלנו למעבר דרך מחסום ההפרדה. למרות שלאחר מכן הוא מתעקש על כך שהוא יודע הכול על מחסוםWATCH, הוא שואל אותנו לאן פנינו מועדות ומבקש, דרך האינטרקום, מהמפקד באר-ראס רשות להעביר אותנו!

 17:00 א-ראס

כאשר אנו מתקרבות, עובר רכב האמר את המחסום, בחריקה , צופר בגאווה - ובחוזקה - ומסתובב. נשפכים ממנו מספר חיילים, שאומרים כמה מילים לחבריהם וממשיכים בדרכם הרעשני והעליז. אנו מבחינות באוטובוס בגודל מלא שמתמרן את הסיבוב המענה מסביב לצומת הצר, כדי לחנות במורד הגבעה. באותו זמן, אוטובוס נוסף, שהגיע מדרום, מעוכב בצדו הרחוק של המחסום, וכול נוסעיו, גברים כנשים, זקנים כצעירים, כולם נושאים חבילות כבדות, משרכים דרכם הפתלתל, מאוטובוס אחד לשני, מצד אחד של המחסום, באמצע כלום, לצידו השני. הכול במסגרת טיול יומי בחלק הזה של העולם...

כלי הרכב נבדקים בשני הכיוונים ותאי המטען נפתחים ונבדקים. צידו הדרומי של המחסום מאויש בחייל אחד, כאשר שני חיילים אחרים נמצאים בעמדותיהם הרגילות וחייל נוסף נמצא במגדל התצפית. משער מס' 753 אנו שומעות את השאלות התדירות, הפשוטות למדי, שנשאלות בקול רם, לחייל במגדל התצפית מעבר לאינטרקום; השאלות מועברות אחר כך לאיזו אישה אלמונית בלתי נראית, היושבת באיזה מקום אחר בארץ הכבושה הזאת.

אין זה שכיח שכל כלי הרכב הנוסעים לכיוון טול כרם, מכיוון דרום, ייבדקו. אולם היום, כל תעודות הזהות של הנוסעים נבדקות ע"י חייל בודד. נהג יהיר של סמיטריילר גדול מתעקש להגיע לראש התור, בעוקפו את הולכי הרגל הממתינים; הם צריכים לחכות עוד קצת ונוצרות כמה דקות של  תוהו ובוהו - באמצע שום מקום. מכיוון דרום מתנודדים כלי הרכב, גדולים כקטנים, בדרך חתחתים, שמאז החורף האחרון, אינו קיים למעשה. אולם התעלה המיוסרת והעמוקה, שמולא עתה בחול, ממשיכה להעניק לכלי הרכב הממונעים כמה רגעים של עינויים.