בית איבא, יום ג' 15.7.08, בוקר

צופות: 
רותי כ., חנה א. (מדווחת)
15/07/2008
|
בוקר

7:27 – בוקר טוב ליוצאים משכם דרך מחסום בית-איבא. בצומת הכבישים 60/557 הוקם מחסום פתע הבודק את אלה המגיעים מכיוון בית-איבא. תמוה בלשון המעטה ויותר מכך, מרגיז ומקומם מחסום במרחק קצר כל-כך ממחסום בית-איבא.

7:33 – בית איבא

האם אנחנו מדמיינות או שבאמת הרחיקו את השלט המורה על כניסה לשטח A מערבה, אל מעבר למבנים ולמקומות החניה של המכוניות?

יש מת"קinfo-icon. לא ראינו כלבנית.

בהגיענו היו בתור הנכנסים לשכם כ-25 אנשים, אך ב-7:43 התור התפוגג עקב פעילות של 3 (!) עמדות בדיקה שאחת מהן מאויישת על ידי המפקד. המפקד משתמש ב'אירג'ה ל-ווארה' כדי להסיג את הממתינים אל מעבר לקו אדום המסומן על משטח הבטון. הוא גם נוזף באנשים שהת.ז. שלהם לא נראית לו שמורה מספיק. 'תשפצר אותה' הוא מורה להם. על פניהם של אנשים ניכר כי אינם מבינים את הסלנג הזה והמפקד נעזר בתנועות ידיים. למען האמת, הוא מנסה להיות במגע אנושי עם המגיעים, שואל 'הכל בסדר?' אך עושה זאת בטון ישראלי קשוח. הם גם לא תמיד מבינים ואז הוא עובר ל'כיף חלאק?'.

הגברים היוצאים משכם נדרשים להסיר חגורות לפני המעבר במגנומטר.

8:02 – מגיעה אשה עם נער, כנראה בנה. אין לה ת.ז אך יש לה תעודה אחרת עם תמונה. המ.צ. החיילת אומרת שהנער לא יכול לעבור כי גם לא אין תעודה מזהה. מתנהל דיון שקט בין החיילת לבין המפקד. המפקד ניגש לבדוק את הפרטים שעל התעודה וחוזר ואומר לאשה כי הנער חייב לבוא עם תעודה ואז יתן לו לעבור. האשה והנער נפרדים. היא ממשיכה לשכם והוא חוזר לאחור.

8:10 – עגלה עמוסה במכנסי ג'ינס בכניסה לשכם, מעוכבת והגינסים מורדים אל האספלט ומוחזרים אל העגלה.

8:15 – עזבנו.

בדרכנו למכונית פונה אלינו גבר פלסטיני שמקום מגוריו דיר-שראף. הוא יושב על אי-התנועה לפני המחסום והוא שוטח בפנינו קובלנה על החיילים אשר היכו אותו (מרים את חולצתו וחושף בפנינו את צידו הימני. לא ראיתי סימן בולט) כאשר ביקש להיכנס לשכם והם לא איפשרו לו. כשדמעות בעיניו הוא מציג בפנינו מיסמך בעברית המעיד כי הוא היה זקוק לאישפוז פסיכיאטרי ב-2006. נראה שמצבו הנפשי לא טוב, אין שום גורם שמטפל בו וכמו שהוא אומר 'בישראל לא רוצים אותי וגם בפלסטין לא רוצים אותי'. פרטיו בידינו וננסה לראות אם אפשר להפנות אליו גורם טיפולי.

8:32 – מחסום הפתע בצומת 557/60 עדיין מעכב את התנועה מבית-איבא. נעמדנו בתור וב-8:37 התקרבנו אל החיילים. סך הכל המתנו כ-5 דקות שנראו ממשוכות בהרבה.