בית איבא, ג'וברה (כפריאת), שבי שומרון, יום א' 8.6.08, אחה"צ

בית איבא.  
סיכום

אנו בערבו של עוד חג ישראלי, חג השבועות; כך שוב נכפה סגר על השטחים הפלסטינים הכבושים: אף פלסטיני אינו יכול להגיע לעבוד בישראל עד צאת החג. כמה שהיינו רוצות להביא סגר לכיבוש, אנו חייבות לדווח, שוב, על היעדר רזולוציה, חוסר סגר ושאין סיום מספק לכיבוש. אין סוף באופק, לא סדר ולא שלום נראים בעתיד הקרוב. הטלאים והגדיים, שאנו רואות בדרכים, גדלים במהירות, העשבים והדגנים בשדות כבר נקצרו וביכורי פירות הקיץ, שזיפים ומשמשים, מזכירים לנו שהטבע מתנהל בדרכו, למרות הכיבוש. אולם, באותו הזמן הכיבוש מציב מחסומים ותחנות בדיקה, באופן אקראי; חייל יכול להביא לסגר מכל סיבה, אף הטריויאלית ביותר (שבי שומרון, בית איבא) והשערים לשטחים הפלסטינים הכבושים יכולים להיפתח ולהיסגר באופן מקרי (ג'וברה). 

11:40 שבי שומרון
השער סגור, אולם חייל יוצא מתחת לרשת ההסוואה, התלויה מתחת למגדל השמירה, כדי לומר לנו שאנו נמצאות באזור אסור. אנו מתעלמות מדבריו, בזמן שרכב פלסטיני, טנדר לבן קטן, מתקרב לשער מצידו השני. החייל ניגש לנהג, לוקח ממנו את תעודת הזהות, ואחת מאתנו ניגשת אל הפלסטיני, כדי לברר מה קורה. הנהג הוא מיריחו, איבד את דרכו ורוצה להגיע לסבסטיה, שאותה הוא כבר עבר! בזמן שהחייל מחזיר לו את תעודת הזהות, מזהיר אותנו החייל שהוא יקרא למשטרה, כי אסור לנו לעמוד במקום בו אנו עומדות! אנו ממשיכות בדרכנו.
12:30 בית איבא
יש כארבעים גברים בשני התורים לקרוסלות, אבל יש יותר גברים ונשים מבוגרים בנתיב ה"מהיר". בתור לקרוסלות יש הביזיון של הורדת הנעליים – באבק הקיצי העבה – וחגורות. אין מה שהוא דומה בנתיב ה"מהיר", עם יוצאים מן הכלל בודדים. גבר אומר שהוא בן 40 וחולה, אך חסרה לו תעודה רפואית; הוא רק מצביע על הצורך שלו במשאף, שנמצא בביתו, והחייל מוותר ונותן לו לעבור, כאשר הוא קודם אומר לו: "אין לך היתר... הפעם אתה יכול לעבור". אימא עם ילד צורח עוברת וכן צעירה שבקושי עוברת וכמעט מתעלפת בצד השני, כשהיא נשענת בפנים חיורות ליד קיר הצריף. החיילים מתבוננים בהן וממשיכים בפעילותם, בזמן שקשיש מבקש מים, שמסופקים ע"י מחסוםWATCH... כמה אנשים יותר מבוגרים מצליחים לצאת משכם דרך התור הנועד לנכנסים אליה. קשישה אחת מצליחה בכך, פשוט ע"י כך שהיא הולכת ישר קדימה, בצעקות, והיא אינה מוטרדת ע"י החיילים. הקיץ הגיע, אך ההתנהלות איננה נינוחה.

תנועת כלי הרכב אינה רבה: אין בודקים את המשאיות עם קונטיינרים, של צים ושל קליין, המוכרות כבר היטב, את הסמי-טריילרים ואת המכוניות הפרטיות, אולם מונית נבדקת בקפדנות, גם הפנים וגם תא המטען.

חמישה צעירים מעוכבים במתקן המעצר, כאשר חבריהם הסטודנטים, שכבר עברו את הבדיקה, מחכים להם ומתלוננים שאינם מבינים מדוע עצרו את שלושת חבריהם. המפקד, סג"מ י', מבהיר לנו שאין זה מעניין אותו שהם סטודנטים, שעוברים כאן כל יום. הם חייבים להיבדק; הוא אינו מבדיל בין שלושת הצעירים לבין שני הגברים המבוגרים יותר. עשר דקות לאחר הגעתנו, נלקח אחד המעוכבים ע"י חייל לביתן הבדיקה המרכזי, עובר את המחסום, אך נאלץ לחזור לשכם. הסטודנטים ביחד מתייחדים שוב עם חבריהם שחיכו להם. אולם שני הגברים המבוגרים יותר נשארים במתקן המעצר; כאשר המשמרת מתחלפת, אנו רואות את י', מעביר את תעודות הזהות הירוקות שלהם למפקד החדש; זאת לאחר שהוא עורך בירור טלפוני ובו זמנית נוזף בנו, לגבי מקום עמידתנו, "אתם מסתירים לי" (זאת כאשר, בכל מקרה, הוא עומד עם גבו כלפי האנשים שמחכים). לאחר כמה דקות הוא נוזף בחייל שמגיע למקומו באטיות וחוטף מידיו של חייל אחר את הרשימה ומצמיד אותה לחלון של ביתן הבדיקה.

13:00 – נערכת בדיקת של הולכי רגל, במיוחד של אלו המגיעים מכיוון דיר שראף לכיוון שכם, ואורך התור מגיע לעתים לשמונה-עשרה אנשים. חוזרים לבדוק ברשימות המוחזקות ביד, עד לבואה של המשמרת החדשה, כמה דקות לפני 13:00, שאז הכול עוצר. המפקד החדש מבזבז את זמנו בניסיון להזיז את אלו המבקשים להיכנס לשכם, "אחורה, אחורה" (יש עכשיו קו אדום, הידוע לשמצה, שנצבע במאונך על קיר הבטון של המעבר לביתן הבדיקה). אז הפלסטינים מחכים, בזמן שחיילי שתי המשמרות מתבדחים אחד עם השני או מפלרטטים עם חיילת המ"צ, שמסתובבת במקום.

 13:30  לאחר זמן מה, הצבא מנצח: צעיר שמנסה להיכנס לשכם, נושא תיק נייק, ובתוכו מערכת שלמה של בגדי הסוואה, מכנסיים, חולצה וסוודר צבאי ירוק. בודקים בסקרנות את התוויות, וקוראים לנציג המת"ק; גם הוא וגם המפקד מנהלים שיחות טלפון, על מנת לבדוק את הצעיר. התור מתארך והצעיר מחכה, אולם לאחר חמש דקות הוא עובר. נציג המת"ק איננו עוזר ביחס לשני העצורים הנותרים, "הם יודעים למה הם כאן".

יש רגע יותר קליל. גבר, המבקר את משפחתו בשטחים הפלסטינים הכבושים, מגיש דרכון אמריקאי לחייל, כשהוא יוצא לכיוון דיר שארף. הדרכון נבדק ביסודיות; החייל מברך את נושא הדרכון ושואל אותו בשביל מי יצביע בנובמבר; הוא מחייך בלבביות ואומר