בית איבא, יום א' 6.7.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
אליקס וו', סוזאן ל' (מדווחת)
06/07/2008
|
אחה"צ

סיכום

אנו תוהות שמא הביטוי התנ"כי המצוטט לעתים, "לא ירחמו", לא הפך לפקודתו של צבא הכיבוש, כאשר "החיים הזורמים בקלות" הופכים למציאות ההולכת ונעשית קשה, עבור האנשים שחיים בשטחים הפלסטינים הכבושים.

15:45 בית איבא

במחסום, ביום קיץ חם, שהחיים היו צריכים לזרום בקלות, יש יום אטי בחום האיום. רק הגענו והמפקד מיד ניגש אלינו, כדי להתלונן שאין אנו עומדות במקום שהיינו צריכות לעמוד בו. "לא ליד קיר זה, ליד הקיר ההוא." אין לכך כל משמעות באזור הבדיקה המרכזי הזה, אולם הוא חייב להראות מי שולט במצב. הוא כל כך מוטרד מהתעקשותנו להישאר במקום, שכעבור חמש-עשרה דקות הוא מתלונן בפני נציג המת"קinfo-icon, כשהוא מדגים, לו ולנו, היכן הוא רוצה שנעמוד, ע"י כך שהוא עצמו עומד שם. אחת הסיבות שאין אנו רוצות לעמוד שם היא, שזהו בדיוק האזור בו הגברים צריכים לסדר מחדש את לבושם, לאחר ההשפלה של הסרת החגורות, הנעליים וכו'.

יש חמישה גברים במתקן המעצר; לאחד מהם מחזיר המפקד, זמן קצר לאחר הגעתנו, את הטלפון הנייד שלו, ולאחר זמן מה משתחררים שנים מהמעוכביםinfo-icon.

תנועת כלי רכב מועטה: משאית עם מכולה של צי"ם מגיע משכם וכן משאית עמוסה ציוד חירום רפואי; טרקטור המושך עגלה מכוסה, עמוסה דברי מתיקה, מוחזר ומתחיל בעליה לכיוון קוצין. בודקים את אחת מעגלות החמור של סבל ואת תאי המטען של שתים שלוש מכוניות הנוסעות לכיוון שכם.

16:00 – כרגיל בימים אלו, יש יותר אנשים בתור המהיר מאשר צעירים העוברים בקרוסלות.

החייל שאמור לבדוק את התור המהיר, שהתרוקן זה עתה, ניגש אלינו כדי לשאול באיזה אוטובוס אנו נוסעות לבית איבא. הוא נראה מופתע לשמוע שהגענו במכונית פרטית. "אינכן מפחדות?". בזמן שהוא מדבר אתנו, עוברים כמה אנשים את המחסום, מבלי שיעוכבו, בראותם את העמדה נטושה. לעתים, כאשר העניינים אטיים, שרים החיילים ומראים כמה שהם שמחים.

16:05 – המפקד ניגש אל מתקן המעצר ומשחרר שניים מחמשת הצעירים שנמצאים שם. לאחר מכן עליהם לעמוד בתור שמחכה לעבור את הקרוסלות, בו נמצאים כל הזמן 15-20 צעירים. כמובן שהוא מסרב לגלות לנו מדוע הם נמצאו במתקן המעצר.

16:15 – מאז שהגענו שוכב מטאטא באמצע שטח הבדיקה המרכזי, ליד היציאה מהקרוסלות. מפליא שאף אחד לא מעד בגללו. מפליא שאיש לא חשב להרימו. לבסוף עושה זאת המפקד.