בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, שער שומרון (קאסם), יום ב' 7.7.08, אחה"צ

צופות: 
ג'ודי (אורחת מניו יורק), ריבה ב., נעה פ.- מדוחת
07/07/2008
|
אחה"צ

 


13:20:  שער השומרון - הרבה כוחות של מג"ב.


13:35 - אריאל - נמשכות עבודות הפיתוח מול לכניסה לאריאל.  לא נצפו חיילים בטרמפיאדות.


מרדה: שני השערים פתוחים - מערבי ומזרחי.


זיתא ג'מעין- סגור. עדיין סגור.


13:40- זעתרה:

חיילי מילואים, עוצרים אותנו בכניסה המערבית לשאול ולהתעניין. אין התראות מיוחדות היום.  אין אפילו מכונית אחת הממתינה למעבר ממערב.

ביחד עמנו נכנס אוטובוס למגרש החנייה. תעודות הנוסעים נמסרות לחייל.  עד שירדנו מהמכונית- נמסרו התעודות כולן לידי הנהג, והם נסעו לדרכם.  שתי דקות עוכב האוטובוס.

העמדה בכיכר המרכזית מאויישת.

גם העמדה לכיוון שכם מאוישת, ע"י שני חיילים משועממים, עסוקים בלשתות ולפטפט, ולנסות למצוא מחסה מהשמש המעיקה , וכלל אינם צופים במכוניות המתקרבות אליהם.
 

14:00- חווארה-

יום עמוס אנשים במחסום.  במגרש החנייה הומה השוק וגדל מפעם לפעם.אין כמעט מקומות חניה בנמצא.

שתי אזרחיות ישראלית שיצאו משכם, מעוכבות במחסום עד לקבלת הנחיות מה ייעשה בהן. בשלב הזה הן נמצאות שם כבר חצי שעה. הבעיה היא, ששתיהן תושבות מזרח ירושלים, ואינן זקוקות לאישור מיוחד על מנת להיכנס לשכם, אבל לצעירה מביניהן רשומה בתעודה הכתובת הישנה - חדרה...

המפקד ד., סג"מ, זהו יומו השני במחסום. ניגש לברך אותנו לשלום.  ריבה מנסה לדבר על ליבו, שישחרר את המעוכבות, מפני שיש לו מקום לשיקול דעת מפקד,  אך הוא מתבצר בעמדתו שעליו לקבל הנחיות מגבוה.

הן משוחררות לדרכן בשתיים וחצי לערך.

הסככה מלאה לחלוטין, והתור אף נמשך כמה מטרים החוצה ממנה, לכיוון שכם.

מונית נבדקת- הנוסעים מורדים, ועליהם להמתין במרחק כעשרה מטרים  ממנה.  שלושה חיילם בודקים אותה, ללא עזרת כלב או כלבנית- הם אינם מורשים לעבוד בחום הגדול.

חמש דקות נבדקת המונית- פנימה והחוצה. שלאחריהן, מושבים הנוסעים בזה אחר זה - קודם כל האישה המבוגרת מביניהם, לאחריה - איש לבן ראש, ולבסוף- הצעיר שבחבורה.

צעקות מהתור הרגיל- זוז אחורה! זוז אחורה אמרתי לך!! חיילים רצים, ומתברר כי הם חושדים כי בחור ניסה לעקוף את המחסום.  אולי לא תפסו אותו, מפני שאיש אינו מעוכב.

לבקשתי, ע. המת"ק, ניגש לתור המהיר, ומתחיל להזרים אותו - שיהיה באמת מהיר, כשמו. 

מישהו נקרא לעמדת הרכבים - התור שוב מזדחל.


15:00- בית פוריכ:

פגשנו בסיור של ארגון "שוברים שתיקה". קבלנו מהם סקירה מעניינת על ההיסטוריה של ההתנחלויות, מפי הממונה על מיפוי התנחלויות בשלום עכשיו.

במגרש החניה העליון אין מכוניות ממתינות, ובכביש הגישה אליו- ממתינה מכונית אחת, מספר דקות.

החיילים מעדיפים להזרים מכוניות משכם החוצה, משום שבשעה הזו יש תור בכיוון היציאה.

חייל ניגש אלינו, ומבקש שנחזור לאחור, אל מעבר לקו הלבן.  התנגדנו. הסברנו על זכותנו האזרחית והחוקית לצפות במתרחש במחסום. לא שכנענו אותו, מפני שאחריו מופיע מפקד המחסום ובפיו - הפתעה, הפתעה- אותה הבקשה עצמה.

גם הוא קיבל הסבר.  הסבנו את תשומת ליבו למדבקה "העם עם גוש קטיף", המודבקת לדלת חדרון הפיקוח על מעבר המכוניות.

הוא מבטיח לדאוג להסרתה.

אבל לגבי שהותנו במקום- הוא לא שוכנע כלל.  "אני אומר מה מפריע ומה לא, ואני אומר שאתן מפריעות"...למרות הדברים, הטון נשאר רגוע.

מאחר ואין אנשים שם, והמחסום זורם היטב- העדפנו לשוב לחווארה.


15:45: חווארה:

אישה מבוגרת, נושאת סלים וחפצים. לפניה הולכים שני בחורים צעירים ונושאים אף הם חפצים. שאלתי את המת"ק לפשר המעבר שלהם בתור המהיר. הוא עונה: נתתי הוראה שכל אישה מבוגרת שזקוקה לעזרה בהעברת  חפצים, תוכל להיעזר בבחורים צעירים, שתמורת השירות יעברו בתור במהיר.

ניידת משטרה מגיעה.  שוטר חבוש כיפה יורד, ניגש לשוחח עם ד. מפקד המחסום, ואחרי דקות ספורות עוזב.

בחור מספר כי אתמול שוטר נתן דו"ח לאחד מנהגי המוניות במחסום, על כך שלא חגר חגורת בטיחות, בסך 250 ₪.

הבחנו בביקור של רס"ן מהמשטרה הצבאית, שעמד בעמדה הקרובה למעבר המהיר, ושוחח עם החיילת שם דקות ארוכות.  לאחר מכן עזב ונסע. אלינו לא פנה כלל.

לחיילים מהמשטרה הצבאית יש תג גדול לבן שעליו הכיתוב איבה"ה (?). ניסיון לברר את פירוש הכיתוב נענה ב"כלום!" מעוצבן למדי מצד השוטרת אליה פנינו...

16:50- זעתרה: מכיוון שכם ממתינה מכונית אחת למעבר.

ממערב- תור של שבע.