בית פוריכ, חווארה, יום ג' 8.7.08, אחה"צ

צופות: 
פתחיה ע, חנה כ (מדווחת ומצלמת)
08/07/2008
|
אחה"צ
Seriously? Does this make us safer?

מחסום חווארה 14.10  הגענו. 
הקפדה כמעט מלאה על חשיפת בטן-שוק, ההמתנה היא כמחצית השעה. הרושם המתקבל ממבט מלפנים לפיו העוברים הם מעטים יחסית הוא מוטעה. מן הצד ניתן לראות את הצפיפות. 
המעבר אטי. הנשים ממתינות בעמידה. כזכור, אין טעם בספסל, שהרי תוך מספר שבועות הבנייה תסתיים, וחוץ מזה גם החיילים אינם יושבים.
חם מאוד.
נכה רגליים מתקדם על קביו בדרך הארוכה (בתמונה), תוך הישענויות ביניים של עייפות.
הדגלונים של 'הנשים בירוק' משרים אווירת עידוד על עבודת הקודש של הצבא במחסום.
ב 14.50 הגיעה מכונה לבדיקת החפצים הגדולים, אך היא איננה מחישה את קצב הנבדקים באופן משמעותי.
ב 15.50 אדם מבוגר מופנה לעמוד בסמוך לצינוק ('בינגו': מבוקש על פי שמו). במת"ק הבטיחו לו ששמו ימחק מרשימת הטעונים-עיכוב, ההבטחה בעינה עומדת, יום יום.


14.05 – מחסום בית פוריכ
מחסום ריק, אך קולני: הרדיו מזמר בקול והחיילת מצווחת 'אימשי' לכל עובר ושב בודד.
נצפינו ממרחק ונתבקשנו לפנות את המחסום. כאשר ביקשנו להישאר מתחת לגגון המצל של המחסום (היה חם מאוד, כזכור), צעקה החיילת: "אני לא אשמה שיש שמש". הצלחנו להישאר בקצה. המפקד המקומי (אדיב מן החיילת) הודה שאכן בחווארה אפשר לעמוד קרוב יותר, אך כאן מנהג המקום הוא אחר.
פלסטינים שביקשו להמתין בצל הורחקו בפקודה כ-50 מטרים נוספים. לפני כשנה הואשמו שלוש מאתנו במשטרת אריאל ב"חסימת שדה הראיה" של החיילים במחסום השומם של בית פוריכ.

הפקודות לבעלי הרכבים הן גמישות: לעתים החייל מתרצה ומאפשר לבעל הרכב להמשיך כמות שהוא, ואילו נהג אשר לא התווכח דיו  נדרש להוריד ולהעלות את כל גרוטאותיו. ברכב אחר, העדר שהמתין לא-מעט בחום לא נדרש לרדת ולעלות לרכב (בתמונה).  

עזבנו.