בית לחם, יום א' 22.6.08, בוקר
06.50 בית לחם - חמש עמדות פתוחות בצד הישראלי, שני גלאי מתכות פתוחים בצד הפלסטיני וכנראה שגם איזו החלטה לא להקשות הבוקר על המבקשים לעבור מבית לחם לישראל הביאו לכך שבשעה שבע וחצי כמעט ומצאנו את עצמנו עומדות יחידות במחסום. האיקומנים סיפרו שביום חמישי שעבר עברו 1800 איש והתור הסתיים בשעה שש בבוקר. כשרוצים אין שום בעיה טכנית להעביר אלפי אנשים מצד א' לצד ב.
08.00 מת"ק
עציון מלא באנשים. כל הספסלים תפוסים ואנשים רבים מחכים בעמידה, אבל התור בקושי זז. אני מתקשרת למוקד ההומניטרי, המוקד מתקשר למת"ק והמת"ק אומר שאין שום בעיה עם התור. איש מבוגר מגיע לפגישה שנקבעה לו במת"ק עם אדם בשם עבד אלעזיז. אף אחד לא יודע מי זה. על פשוט לפנות לאחד העובדים של המת"ק ולשאול אין מה לדבר, אז שוב מתקשרים למוקד ההומניטרי שישאלו במת"ק. האיש במת"ק שדיבר עם המוקד לא מכיר אף עבד אלעזיז אבל אם הוא ימצא אחד כזה הוא יגיד לו לצאת לקבלת קהל. בשביל מה כל העיקופים האלה? למה אי אפשר פשוט לפנות אל מישהו במת"ק שיושב שני מטר ממך ולשאול אותו שאלה? כנראה, בדיוק מאותה סיבה שהתור במחסום לא מסתיים כל יום בשעה שש בבוקר. הרבה מנועי שב"כ הגיעו וביקשו עזרה. לרבים מהם אי אפשר היה לעזור. כל מה שנותר לעשות זה להציע להם לחפש בינתיים עבודה בשטחים ולראות חיוך מר מתפשט על פניהם.
עזבנו ב-10:30