ריחן, יום ה' 7.6.07, בוקר

צופות: 
רעיה צ' וחסידה ש' (מדווחת)
07/06/2007
|
בוקר

מחסום עאנין 06.00 - 08.00
נראה שהשער נפתח כמה דקות לפני הגיענו. שנת הלימודים הסתיימה, הרבה מאוד אנשים וילדים צובאים על השער למטה בצד עאנין.
החיילים ככל הנראה חדשים, לחוצים מאוד, עם נשק שלוף ומבקשים בקשר תגבורת. מרחיקים אותנו מהשער בטענה כי זו הוראה מגבוה וגם: "את רוצה שאני אכנס לכלא בגללך?".
פלסטיני מקדם את פנינו ליד השער, מחכה סבלנות. לקראת עזיבתנו הסתבר לנו שהוא מהמשפחה הבדואית המתגוררת בוואדי סמוך, וכי הוא מחכה לשלושת ילדיו הקטנים(הגדול בן 7) שסיימו את שנת הלימודים והוא רוצה לקחתם אליו. הם רשומים בתעודת הזהות שלו כדין אבל החיילים מסרבים להעבירם ודורשים את תעודות הלידה שלהם. בשיחת טלפון הבטיח נ' מהמת"ק לטפל בהעברת הילדים, אבל מסמכות צבאית אחרת שמענו ש"זה החוק, ובלי תעודות לידה לא יעברו". הנחנו שהנוהל הוותיק ינצח לבסוף ועזבנו (לאיש לא היה טלפון).
קיבלנו שוב תלונות על אי קבלת/חידוש אישורים חקלאים, בעוד שצריך כל השנה לטפל באדמות ולא רק בעונת המסיק.


מחסום שקד-טורה 08.05 - 08.25

אין כמעט אנשים. 2 מכוניות בצד מרחב התפרinfo-icon ממתינות ליוצאים מטורה. סבא (מאום אל פאחם, ישראל) ושלושה נכדים קטנים ממתינים במכוניתו לאם שנמצאת בצד הפלסטיני של הגדר. האם (מתגוררת באום-אל פאחם) בעלת אישור כניסה לישראל נשלחת לעבור במחסום ג'למה הרחוק, למרות האישור בידיה. אלה החוקים. זו דוגמה מאלפת איך באמת המחסומים על הגדר מאפשרים לפלסטינים להמשיך "במרקם החיים" שהגדר מונעת אותו. לא הצלחנו להועיל.


מחסום ריחן 08.30 - 09.30

נהגי הרכבים המסחריים מדווחים על שיפור גם ביחס וגם ביעילות מאז שהמחסום עבר לידי החברה האזרחית. הנהג שהוביל בשר לא חיכה יותר מעשר דקות עד שנכנס לבדיקה (לא ראינו מתי יצא ממנה), ובהתחשב בכך שאין לו קירור ואפילו לא קרח (אין די חשמל לכך, ואם יש גנרטורים יש בעיה של סולר) והקיץ המתקרב, זה בהחלט יותר טוב מאשר לחכות בשמש שעתיים ויותר.
מעבר הולכי הרגל שוטף. אין לחץ, כל הזמן עוברים בשני הכיוונים. תזמנו מעברים בשני הכיוונים: כעשר דקות עד רבע שעה. נתקלנו רק במקרה אחד של בת שחיכתה בחנייה העליונה למעלה משעה לאביה הנכה, ששב עד כמה שהבנתי מטיפול רפואי בג'נין. כשניסינו לברר עם הבחור שבבודקה, הוא בדק באדיבות ואמר לנו שהאיש ב"טיפול ביטחוני". כשעזבנו, ראינו שהבת נואשה מלחכות וחזרה לברטעה.

באופן כללי התרשמנו כי התלונות היום על החברה האזרחים שככו, וכי הכיבוש מתנהל על מי מנוחות...