מת"ק עציון, יום א' 25.5.08, אחה"צ

  מת"ק עציון  היום לא היה ביקור של ראש המנהל האזרחי.

גם אנשים מהמת"ק לא ענו לטלפונים שלי.

והלאו החיובי היחיד היה שלא היו ממתינים לשב"כ – בפעם הראשונה מזה זמן רב לא היה פלסטיני שחיכה לחקירת שב"כ במת"ק –לעומת זאת היו עשרות ממתינים למגנטיים.

התלונות הרגילות של עבודה איטית ואנחנו ספרנו את היוצאים – והיו כמה נשים היום שפינו להן תור ושתיים שעקבנו אחר הזמנים לקח להן שעה לצאת עם התעודות – אבל לא הצלחתי לדבר איתן כי הן היו עסוקות בריב ביניהן – או לפחות בויכוח סוער.  בבדיקה חוזרת מצאנו שב-17:30 המת"ק היה סגור ומסוגר וניתן להניח שלא כל מי שהיה שם קיבל תשובה לבקשתו. כמובן שהיו הרבה מנועים וחזרו וביקשו את המגנטי המיוחל ושוב נענו בשלילה. יש תחושה שהפלסטינים פשוט חושבים שהכרטיס המגנטי הוא כרטיס לחיים. אולי תעודת ביטוח מאיזה אסון. 

שני מקרים מאוד קשים לטיפול :

 האחד סוחר ידיד שלי רווק שבינתיים התחתן אבל עוד לא עשו מסיבה – שיש לו עסק גלידות – כבר שנים שיש לו אישור והוא עסק במסחר והתפתח. כל זה עד פברואר. בינתיים נגמר לו האישור ולא חודש כי הוא לא עומד בקריטריונים.

מעבר להכרות האישית השיטה הזו של היום יש מחר אין אתמול היה היום אין – לא רק פוגעת פגיעה קשה בחייו של ידידי – אלא פוגעת בכלכלת פלסטין – ובכלכלת ישראל. נכון שזו פגיעה מזערית לעומת הפגיעה במרקם חייו של היחיד אבל זה כל כך שגוי.

  טיפול: 1- המוקד ההומניטארי – לא מטפלים העבירו למרכז ההיתרים.

מרכז ההיתרים – לא מטפל בהיתרי סוחרים –

קצין פניות ציבור של משרדי התאום – הסביר לנו למה זה מאוד בסדר שלא נותנים לו אישור ואמר שזה בסמכות מלאה של המת"ק – אבל במת"ק לא ענו לטלפונים שלי- בקיצור – אין ערעור ואין מקשיב לטיעונים בפסק הדין של הכיבוש שקבע כי סוחר זה אינו רשאי להמשיך את עסקיו כהרגלו ועליו לחפש אולי דרכי פרנסה טובות יותר.....

האדם השני היה בצרה עוד יותר גדולה כי הוא לטענתו מושתל כליה וצריך להגיע לבית החולים בירדן בו בוצעה ההשתלה לבדיקות ולמעקב.  ידוע לי שמושתלים בישראל עושים בדיקות קבועות לבדיקת רמת התנגודת של הגוף לשתל לעומת רמת התרופות המונעות תנגודת פעם בחודש – ושזו בדיקה יקרה שאינני יודעת אם קיימת בגדה.

האיש הגיע לגשר אלנבי לפני כחודש והחזירו אותו חזרה לגדה. הוא מבקש תיאום ליציאה דרך גשר אלנבי כדי לקבל טיפול רפואי. – זה מה שאני יודעת על העניין – אין לי תעודות והוכחות – אני רק יודעת שהמת"ק לא מוכן לטפל והתשובה שקיבלתי הייתה : שילך לגשר אלנבי ושינסה שוב . נציגי התאום הפלסטיניים שהיו שם לא חושבים שמתפקידם לעזור.

חלק מהחיילים עימם שוחחתי בכלל לא יודעים שיש מצב של מניעת יציאה מהגדה לירדן.

  אז מחר יהיו לי אינשאללה את כל המסמכים של שני האנשים, שוב אקדיש שעות עבודה לטיפול הומניטרי, ואולי יקרה משהו חיובי ויהיה תיקון קטן של עוול בלתי נסבל.