א-ראם, ג'בע (ליל), עטרות, קלנדיה, יום א' 22.6.08, אחה"צ

בעקבות ידיעה בתקשורת ולפיה הוסרו מחסומים, יצאנו לבדוק את המלאי והמצאי שבאזורנו, אולי יחסר לנו מחסום או שניים. התאכזבנו למצוא את כולם נוכחים במקומם: בועטים, קיימים ולא נותנים לאחר להתקיים. ששה במספר, כל אחד כנגד עשור לשנותיה של המדינה (כל השוואה אחרת אינה על דעתנו אלא על אחריות החושב אותה).
היה זה יום הצייד הגדול.

מחסום אר-רם
3.30 - הופתענו לראות שתעודותיהם של הנכנסים דרך המחסום נבדקו. מפקד המחסום סרב לומר מה נבדק ומדוע ורק השיב:"אלו ההוראות".
חיילת מיחידת המעברים ניגשה ושאלה שאלות לגבי מחסום-watch. היא הופתעה מאד לשמוע שעיקר דאגתנו הינה לחברה ולמדינה שלנו ושאנחנו לא עוזבות את ה"צד שלנו" ועוברות "לצד שמנגד" כפי שחשבה.
חלק מהמחסום שהיה בעבר המחסום להולכי רגל, אינו יותר אזור בידוק והעוברים ברגל מגישים את התעודות בצדה השני של אותה בטונדה המשמשת מגן לחיילים הבודקים רכבים.

בחדשים האחרונים, מחסום זה חסר תעסוקה לגבינו ואנחנו ממהרות לעזוב את המקום. למרבה ההפתעה, כשעמדנו גם הפעם לעזוב, בצבצו ראשי אנשים מעל המעקה שליד עמדת הפיקוד. מבט מקרוב גילה נוכחות של אנשים רבים היושבים לאורך השביל הפנימי כשגבם אל המעקה (תמונה משמאל). "שבח"ים מעוכבים", הסביר דגש סמ"פ היחידה, שכבר היה עסוק ברישום פרטיהם מתוך התעודות. "הם קפצו מעל החומה לצד של ירושלים", הוסיף. לשאלה כמה זמן הם כבר מוחזקים במקום, השיב:"לא יותר מדי זמן", דגש לא מנע מאיתנו לגשת ולדבר עם האנשים. הם היו 26 במספר. שניים נוספים שנתפסו עמם, היו בעלי ת.ז. כחולות (ישראלים), מסיעים שכבר הועברו לחקירה. הבחורים סיפרו שאומנם עברו אל הצד הישראלי, שהם יושבים במקום מזה 3 שעות, שהגיעו בעקבות צורכי פרנסה ושכמובן גם יגיעו שוב ושוב מחר ומחרתיים, כל עוד ידרשו לספק מזון לבני ביתם...

בשעה 3.50 ערך דגש "מסדר טלפונים": השיב אישית לכל אחד את המכשיר השייך לו והורה להם לצעוד לעבר השער בצדו המערבי של המחסום. הקבוצה הצטופפה ליד השער, השער נפתח בפניהם לרווחה והם עברו בו.

וכך, בלווי קני רובים המבצבצים מתוך הג'יפ הנוסע לאיטו, צעדה שיירת האנשים קשי היום, שלא ראו אגורה שחוקה אחת ביום חם ושחון זה, את כל הדרך לעבר מחסום קלנדיה.

(נשוב ונפגוש בהם בהמשך הדוח, ותמונות תשלחנה בנפרד).

מחסום עטרות
4.15 - כשהתקרבנו למחסום הבחנו ששני החיילים המוצבים בו עומדים כשגבם למכוניות העוברות, שהם אינם מטרידים את הנוסעים והנוסעים אינם מטרידים אותם והחלטנו גם אנו שלא להטריד את שלוות שיחתם ולא להרע לפלסטינים.

כשעשינו סיבוב פרסה כדי לחזור, הבחנו במעלה הכביש שליד גדר ההפרדה הגובלת בכפר קלנדיה, מעבר לביתו של ראש הכפר, בג'יפ מג"ב חונה ליד שיח בעל עלווה מרובה. ניתן היה להבחין שדבר מה קורה בין ענפי אותו שיח לפי תנועות ענפיו שהיו שלא כדרך הטבע אלא מוגזמות ומהירות. פנינו לעבר הג'יפ ומשהתקרבנו, מיהרו שני שוטרי מג"ב לצאת מבין הענפים, הכניסו בדחיפות שני פלסטינים אל הרכב, בחור שלישי נשלח לדרכו והג'יפ נסע מהמקום בבהילות.

הבחור שנשאר על אם הדרך סיפר שכחצי שעה טרם בואנו, הוא שגר בקרבת מקום וישב בחצר ביתו, נלקח ע"י שני אנשי מג"ב שחשבוהו לשב"ח. הוא הובא אל בין ענפי העץ, שם כבר היו שני פלסטינים בעלי ת.ז. ירוקות. בהיותו בעל ת.ז. כחולה שוחרר, אך עוד קודם לכן ראה כיצד השניים האחרים הוכו ע"י ה"ציידים" שרובה שימש אותם לצורך זה.

כנראה החלו לאסוף קבוצה חדשה של אנשים ולהביאה לא רם לאחר שהקבוצה הראשונה שולחה מהמקום.

מחסום קלנדיה
4.25 - מבעד לשערים הנעולים והקרוסלות המשותקות שבמסלול המוביל לרחבת המת"ק, הבחנו בקבוצה גדולה של אנשים המנפנפים זרועותיהם וקוראים לעזרה. אדם שעמד בסמוך אלינו הסביר שמזה כשעה הם נעולים בסככה ואינם יכולים לצאת. כשהוצאנו את מכשירי הטלפון, מייד, באורח פלא, הדרך נפתחה בפניהם. יותר מעשרה אנשים ואישה שתינוק בזרועותיה, הגיעו וסיפרו שיש ביניהם שהגיעו לקבל שרותי המת"ק כבר בשעה 9.00 בבקר, בשעה 3.30 הודיעו להם שיום העבודה הסתיים, שישובו למחרת, אלא שדרך היציאה נחסמה בפניהם. כשהרעישו ומשכו את תשומת לב אלו שעדיין שהו במת"ק, קיבלו תשובה: "תחכו, עוד מעט יפתחו". להם לא היה ספק שמשראו אותנו במשרדים הפנימיים, דרך המצלמות,  מיהרו לשחרר את הלכודים. אנחנו לא יכולות למסור עדות שונה או לסתור את דבריהם.

מסלול 1+4 פעלו. המתנו לתורנו במסלול 1. אחרי דקות ארוכות של חוסר תזוזה, נשמעה הודעה בלתי ברורה במערכת הקריזה. פיליס לחצה על כפתור האינטרקום ושאלה לפשר עצירת המעבר, אז נשמעה בחלל הטרמינאל קריאתו של החייל:"במילה פשוטה, תעופו!" לא אנחנו ולא הפלסטינים שעמדו לידנו עפנו. טלפנו לסמכות שמעליו (נר דקיק אחרון אולי שעוד שומע אותנו) ומיד המעבר שב ונפתח.

4.40 - ראינו את קבוצת המעוכבים מגיעה אל מחסום הרכבים בלוית הג'יפ.

4.50 - הורו למעוכבים לעבור אל עברה השני של הגדר, אל מגרש החנייה למכוניות, לצדו הפלסטיני של המחסום ולחכות לתעודות הזהות. אנחנו עמדנו לידם בעברה ה"יהודי" של הגדר והמתנו עמם. מ. תושב כפר ליד שכם, סיפר שכאשר נתפס והובא לאר-רם ניסה להתחמק ואחד משוטרי מג"ב הכה אותו בעזרת הרובה. גב כף ידו עדיין דיממה. כשביקש שלא יכו אותו כי הוא מחלים מניתוח בעינו (אמנם זו מאד נפוחה), קיבל אגרוף בפניו. שאלתי אם הוא מרשה לי להתלונן באזני הקצין והוא השיב (בחכמתו) בשלילה, כי גם זה לדבריו הכניס לו "כפה" שם באר-רם.

5.15 - דגש הגיע כשבידו ערמת התעודות ומבעד לגדר העביר אותן אחת אחת לידי בעליהן. את מ. השאיר אחרון וכשהגיש לו את התעודה אמר לו בערבית (תורגם לנו אח"כ):"אם אראה אותך עוד פעם, אהרוג אותך!". יעצתי למ. שלא ללבוש חולצה צהובה בבקר בו הוא מתכוון לעבור את הגדר.

מחסום ליל/ג'בע
6.15 - תור ארוך לפני המחסום מכוון רמאללה. ירדתי וספרתי 190 מכוניות. פיליס תיזמנה 35 דקות למעבר. מקור הבעיה היה בתאונה בסמוך לכיכר. בזמן שחיכיתי לפיליס מול המחסום, ניגש אחד המפקדים לדבר ולספר. שאלתי למשמעות הביטוי "נוהל סלקציה" אותו שמעתי כפקודה במשמרת הקודמת, החייל לא הבין את הטענה שיש לי כלפי המילה, ואמר:"אה, נוהל סלקציה זה לעצור מכונית, לראות אם יהודי או ערבי, אם יהודי לבדוק אם הוא מבולבל ולהזהיר אותו שלא ייסע לרמאללה". (כל כך פשוט!) הדברים שלי שיש מילים שאסור להשתמש בהן, לא הדליקו אצל החייל שום נורה:"יש לצבא מספיק עניינים, אי אפשר להתעסק עם כל מילה.." אמר לי.

ואני נשארת עם השאלה, איזה עוד צבא בעולם יעז להשתמש בביטוי זה?

7.00 - ניידת משטרה חסמה מחצית מהדרך בכביש הראשי של בית-חנינה והשוטרים בדקו את ניירות הנוסעים. לנו לא היה כוח לעוד מעוכבים ולא עצרנו.

לסיכום:

היו 30 אנשים שנתפסו כשהם מתאמצים לשרוד, חלקם יצאו חבולים ומוכים והאחרים נחלצו בעור שיניהם. אבל כולם הפסידו יום עבודה.
כמה עשרות ומאות אנשים שלא פגשנו ולא ראינו נתפסים מדי יום בצידי הדרכים, מוכים בין ענפי עצים או לצד מחסומים ואינם נכללים בשום סטטיסטיקה, בשום דוח ואין מי שיספר את סיפורם?