מכבים (בית סירה), יום א' 22.6.08, בוקר

05.00 - 07.30
במחסום גבעת זאב עמד חייל בודד, לא נראו פלסטינים ולא מעסיקים, כנראה שהיה מוקדם מדי.
חנינו בצדו המערבי של כביש 443 וחצינו אותו ביחד עם פועלים פלסטינים רבים. הם הצטרפו לתור הארוך של פועלים בדרכם לעבודה בישראל, שכבר השתרך במחסום הולכי הרגל. אנחנו עברנו דרך מחסום הרכבים שלידו ממזרח לכביש מוקמת חומה, כנראה בכדי לחסוך לישראלים הנוסעים על כביש זה את המראה של תור הפלסטינים שבמחסום.
א', מפקד המחסום, ניגש אלינו ואמר ששמע "רבות" אודותינו ולא ירשה לאיש לעבור במחסום עד שנלך משם. הוא הצהיר כי האזור כולו הוא שטח צבאי והרשה לנו להתבונן רק מהסיבוב שבכביש 443. גם למכוניות אסור להתקרב למעבר של הולכי הרגל.
מפלסטינים כועסים שמענו שהמעבר נפתח רק ב- 5.20 במקום ב- 5.00 וששוב רק מגנומטר אחד פועל במקום השניים הקיימים שם. בינתיים נדרשו העומדים בתור לזוז אחורה ואיש לא עבר במשך 5 דקות, חינוך למשמעת! אחר כך הוכנסו האנשים בחמישיות למבנה המחסום. המעבר היה אטי בגלל העדר מגנומטר שני. שני חיילים בדקו את התיקים ואת המסמכים של העוברים, ביציאה מהמבנה. חלק גדול של הפלסטינים נשאו את ארוחותיהם בצידניות, במקום שקיות הפלסטיק המשמשות אותם בחורף.
שתי מכוניות משטרה הורידו 13 מעוכבים שכנראה נתפסו במהלך הלילה. אחד החיילים ליוה אותם לצדו השני של המחסום אחרי שפרטיהם נרשמו. מובן שהתור נעצר למשך כל הזמן שבו החייל היה עסוק בעניין זה.
הלכנו לאורך תור המכוניות שהגיעו בינתיים בכדי לאסוף את העובדים ביציאה מהמחסום. שני ילדים, אולי בני עשר, מכרו שם קפה אותו חיממו באמצעות מכל גז גדול, דבר שנראה מסוכן מאוד.
תזמנו 90 דקות עד שהפועלים שהגיעו ביחד אתנו יצאו מהמחסום! אותם אנשים שהגיעו למחסום כבר בארבע בבוקר בכדי להיות ראשונים בתור, עמדו בו עוד הרבה יותר.  
התור הלך והתארך, מרבית האנשים ברכו אותנו בחיוך. אחרים התלוננו על כי איננו עוזרים להם כלל.
ב- 6.30 הגיעו הקבלנים היהודים, כנראה אחרי שביררו עם עובדיהם באמצעות הטלפונים הסלולריים, מה מצב התור. אחד מהם סולק מהמקום שבו הוא תמיד ממתין לעובדיו, על יד המחסום, אל הכביש הראשי. היות ובינתיים גדלה התנועה על הכביש, נוצרים מצבים מסוכנים סביב מכוניות הקבלנים והפלסטינים שאין להם מקומות המתנה ראויים. אחד הטרנזיטים שהגיע העמיס כל כך הרבה נוסעים שנוסע אחד היה צריך לשכב בתא המטען.
ב- 6.45 כאשר עבר אחד החיילים ממחסום הולכי הרגל למחסום המכוניות בכדי לפתוח מעבר נוסף, פסקה לחלוטין בדיקת  החבילות של הולכי הרגל.
ב- 7.00 קטנה תנועת הולכי הרגל ואנחנו חזרנו למכוניתנו. שוב קפץ לקראתנו א': "הרי אמרתי לכם לא להתקרב למחסום". כשהשבנו לו שאנחנו בדרכנו הביתה נרגע. לשאלתנו מה הן שעות הפתיחה הרשמיות של המחסום ענה: " מה זה משנה?"
בגבעת זאב עמדה מכונית משטרה (כחולה) באמצע מעגל תנועה בכדי לגלות פועלים פלסטינים ההולכים ללא ליווי של מעסיקיהם.

בהר שמואל ראינו פועלים רבים, המועסקים בבנייה, מגיעים ברגל מבידו ומחכים בכניסה. אסור להם להיכנס ללא ליווי של מעסיקיהם שכנראה מגיעים רק ב- 8.00.
החום החל להעיק.