בית לחם, יום ו' 6.6.08, בוקר

צופות: 
אפרת ב., קלר א.
06/06/2008
|
בוקר



9:10– 10:15
 תקציר: אחרי תקופה מאוד מתסכלת – משמרת רגועה יותר: חיילים יותר "הומאנים", היענות לשתי פניות שלנו למוקד ההומניטארי. הזוועה יכולה להיות פחות נוראית. בית לחם. מאויישת על ידי חיילת. היא אמנם מאוד לא ידידותית כלפינו כשאנחנו מגיעות ("מי אתן?  באיזו זכות אתן עומדות כאן? אסור לכן להיות כאן!") אבל היא עושה את ה"עבודה" שלה בשקט, בלי צעקות ובלי לחנך את האנשים. בודקת ניירות, דורשת מכל אחד להניח את היד במכונה, ומעבירה. מגיעה מכיוון ירושלים אישה צעירה שעובדת בארגון "זרעים של שלום". היא מחכה לנערים מחברון שאמורים להגיע לקונסוליה האמריקאית והם מאחרים. הם בצד השני ומתקשרים אליה כי לא נותנים להם לעבור. היא פונה אל החיילת אבל זו לא ממש עוזרת לה ואנחנו נותנות לה את מספר הטלפון של המוקד ההומניטארי. החיילת קוראת לנו ונוזפת בנו: "איזו חוצפה זו! אני מדברת איתה ואתן באות ונותנות לה מספרי טלפון!!"  יוצאים 2 חיילים והאישה פונה אליהם אחרי שהתקשרה למוקד. היא מסבירה שיש ילדים מהצד השני שאמורים להשתתף בפעילות בירושלים. הם מצויידים בקושאן, באישור ובדרכון. החיילים מתקשרים לצד השני ואחרי כמה דקות של חיפושים מחליטים להעביר את האישה לצד השני והם מלווים אותה לשם. כרבע שעה מאוחר יותר היא חוזרת עם ארבעה נערים. אנחנו שומעות צעקות רמות של חיילת שנמצאת בצדו השני של המחסום. "ארג'ע לוראא!"  "ואחד ואחד" הכל בצעקות. אנחנו מתקשרות למוקד ואחרי זמן מה נדמה שעוצמת הצעקות ירדה.  נוצר תור ארוך למדי של פלסטינים הממתינים לעבור. כל תרגולת הנחת היד במכונה מעכבת מאוד את התהליך.  שוב טלפון למוקד ובקשה לפתוח עמדה נוספת.  תוך כמה דקות יוצאת חיילת נוספת ופותחת עמדה.