דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 29.5.08, בוקר

צופות: 
מירה ועפרה
29/05/2008
|
בוקר

6:10 – מעבר מיתר - סנסנה

המחסום ריק מפועלים. אף אחד לא מחכה. כל מי שמגיע מיד עובר. אנחנו משוחחות מעט עם הפלסטינים שטוענים שהיום הכל היה בסדר אבל עדיין יש ימים בהם נפתחת מוקדם בבוקר רק עמדה אחת ולכן נוצר עומס. בנוסף הפועלים מתלוננים על החזרה, על הבדיקה הנוספת, הארוכה, בסופו של יום העבודה. ביום חמישי העומס הוא הגדול ביותר.

6:25 – כביש 60

החסימות כולן במקומן. בכמה מקומות יש בולדרים לא מוכרים - חדשים.

דורה אל פאוור – פתוח.

צומת הכבשים – פתוח. שני גברים ונער יהודים מתפללים במקום (בתמונה). האמר צבאי מאבטח אותם. בשיחה עם חיילי המילואים של ההאמר עולה שהם במקרה עברו במקום ולא מדובר בתיאום שנעשה בין המתפללים והצבא. כל זמן שהותנו במקום – 15 דקות לערך – מנוע ההאמר עובד. הדלק על חשבון אללה.

מעבר הפלסטינים נמשך ללא הפרעה כל זמן שהותנו במקום.

7:15 – חברון

בין חברון וקרית ארבע, בסוכה שליד המחסום, מתפללים אנשים. פעם ראשונה שאנו רואות שקורה משהו בסוכה הזאת. 
מחסום בית המרקחת - הילדים עוברים בהתרגשות – היום זהו היום האחרון ללימודים בבית הספר. בחינות והביתה לחופש. בזמן עמידתנו במקום לא נבדקו תיקים כלל. שני משגיחים מה CPT מספרים שרוב הזמן, הדלת של הבדיקה פתוחה אבל לפעמים החיילים סוגרים את דלת הבידוק ומשאירים אותה סגורה קצת מעבר למקובל ואז הילדים שבפנים עשויים להיבהל. בזמן שאנחנו עומדות זה לא קורה.

סמוך לעמדה של בית הדסה ומדרגות בית הספר לבנות מרים חייל יד לטרמפ. אנחנו עוצרות לקחתו. נער מתנחל שיושב בעמדה של החיילים רומז לו בגסות שלא יעלה איתנו. החייל מתעלם ונכנס לרכב.

תל רומידא – שומם ושקט. רק מתנחלים נראים בשטח.

על הבית של עיסא כתבו חיילים כמה כתובות. בסמוך לביתו, בין בתי הפלסטינים, נראות השאריות ממדורת ל"ג בעומר הגדולה שהייתה כאן. עץ התות הסמוך קצת נחרך.

אנחנו יורדות לכיוון בית הספר לבנות וצועדות ברחוב. חיילים יושבים בפינת העמדה החמה שהכינו המתנחלים. בסמוך לשוק הסיטונאי עוצרinfo-icon לשוחח איתנו חייל. שיחה נחמדה ונעימה.

מערת המכפלה – עם הגיענו למקום נלקחות תעודותיהם של 4 פלסטינים צעירים. אנחנו שמות לב שהחייל אפילו לא מדווח את מספריהם בקשר ושואלות אותו מדוע. הוא מתחיל להתפתל ומתקשר רק כאשר אנחנו מתקשרות לתלונות הציבור של מג"ב. בשעה זו מתחילים להתקבץ סביבנו כמה מתנחלים, ביניהם כמה מוכרים לנו. מתנחל מחנה את רכבו ממש בתוך העמדה ובמרחק 20 סנטימטר מרגלי. כמה מתנחלים נוספים מגיעים למקום וכעת אנחנו הופכות למטרה לגידופים וצעקות. בזמן הזה מגיעים עוד כמה מג"בניקים לעמדה, ביניהם קצין שהגדיר את עצמו המפקד אבל אף אחד מהם לא רואה לנכון להעיר למתנחלים או להרחיקם מאיתנו. המתנחלים דוחפים מצלמות לפרצופינו ולא מפסיקים להטריד. הם אומנם לא תוקפים אותנו פיזית אבל התנהגותם בהחלט מאיימת. כל הזמן הזה אנחנו לא מחליפות איתם מילה. גם שלושה שוטרים מגיעים למקום אבל שוב - אותה התנהגות מתרפסת ופאסיבית אל מול המתנחלים.

ענת, מתנחלת "הידועה לשימצה" נדבקת ללא הפסקה, היא מדברת על הרחם שלי ועל הצורך ללדת ילדים, המון ילדים. למירה היא אומרת שכבר מאוחר מדי והיא כבר רגל אחת בקבר.

באפיזודה הזו שנמשכת בערך 30 דקות איש מאנשי החוק לא עושה דבר על מנת למנוע את ההתנהגות האגרסיבית והתוקפנית של המתנחלים כלפינו.

אחרי 30 דקות בערך משוחרר אחרון הפלסטינים שעוכבו ואנחנו עוזבות את המקום.

בליבי מנקרת השאלה – האם היו החיילים והשוטרים עושים משהו לו הותקפנו פיזית או שגם על זה הם היו אומרים – תפנו לתחנת המשטרה להגיש תלונה.