דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 13.3.08, בוקר

צופות: 
עפרה ומירה
13/03/2008
|
בוקר

6:00 – 10:30
מעבר מיתר (סנסנה)
השעה 6:10, ואנחנו עוברים את מחסום סנסנה מבלי לעצור כיוון שטל ונורית היו במקום וטיפלו בעומס בו יכולנו להבחין מהכביש. בדיוק כשהגענו פגשו את שלומי ולא ראינו צורך כלשהו להישאר.


כביש 60 
יכולנו לראות את השינויים לאחר עבודת הטרקטורים. כנראה שמישהו בצה"ל הבין שנגמר הגשם וזו העת לחדש ולהערים מחדש ערמות וקשיים בפני הפלסטינים.
סמוע דרום – "התרשמנו" מחסימות הבטון החדשות שהוצבו ואף תיעדנו אותן על מנת לעקוב אחר הכמות. (מצ"ב תמונות)
דורה אל פאוור – פתוח.
צומת הכבשים – שמנו לב לשני שינויים:
1. השביל של הולכי הרגל: טרקטור עבד כאן ושינה את השביל הקטן שנסלל בזכות הרגליים הרבות שעברו בו. הטרקטור ערם מחדש את האבנים ונוצרה חסימה חדשה גבוהה יותר המצריכה מאמץ גדול יותר של הולכי הרגל. הבטונדה שהייתה מונחת במקום נשברה והוזזה כך שתחסום בדיוק את השביל הקטן שהיה במקום. למה טורחים לסבך את חייהם של הולכי הרגל, שגם כך לא בדיוק מלקקים דבש?
2. הכביש העוקף (החסום בבטונדות): בכביש זה, בו בד"כ עברו עגלות, הבטונדות הוזזו והמעבר כעת צר יותר ומתאים רק לעגלות צרות או להולכי רגל.


חברון
7:40 מחסום בית מרקחת ומחסום תרפ"ט ריקים מילדים. כנראה אין לימודים היום.
תל רומיידא – חיילי הנח"ל מבקשים שנראה להם אישור לעלות. שני חיילי מג"ב במקום. אחד מהם מכיר אותנו ומסביר לנחלאוים שמותר לנו לעלות. ב"בית הכלוב" אנחנו פוגשות נער שצובע את שער הכניסה לבית. המתנחלים הדביקו מודעות ענק תחת הכותרת "גילוי דעת דבר תורה" בשני מקומות שונים על גדר הברזל והוא צובע על מנת להסתיר את המודעות. בחור אמיץ! הבחור אינו דובר עברית אבל אנחנו מבינות שאנשים של "בצלם" היו במקום ולכן אנחנו ממשיכות.

בית הספר לבנות "קורדובה" – בירידה מביתו של עיסא אנחנו פוגשות את אנדי מה ISM. הוא מספר על נזק שגרמו נערים מתנחלים לעבודות הבניה של מעקה בטון ליד השביל של בית הספר לבנות (מעקה שמטרתו למנוע סחף אדמה לשביל). אנחנו מתלוות אליו למקום. אנדי מספר ששומר בית הספר שמע רעשים אתמול בערב (קצת אחרי 20:00) ויצא החוצה. כמה נערים מתנחלים שברו את קורות הבניה של החומה הנמוכה. הוא ניסה לעצור אותם אבל חייל נאבק איתו, הוא נחתך בשפתו מהמכה של החייל. הנערים ברחו. אחת הנשים של המתנחלות עמדה במורד הכביש והזהירה אותם. לאחר זמן מה הגיעה המשטרה. אנחנו מגיעות למקום ואמנם רואות קורות שבורות. כבר עובדים על יציקת הבטון. חתיכות העץ השבורות עדיין זרוקות בצד השביל המוביל לבית הספר.
רים, מנהלת בית הספר (אשה אמיצה ודעתנית), מארחת אותנו במשרדה ומספרת סיפור דומה על ההתרחשות של ליל אמש. היא  משתמשת במילה "fight", לתיאור ה"קטע" בין החייל לשומר.  היא מוסיפה גם שמתנחלים הגיעו לפני כמה ימים וחקרו את השומר לגבי אישורים לבניית הגדר. הוא הפנה אותם למשטרה ואמר שאין לו עסק איתם. במשרד יושבות ושותות תה שתי נשים מארגון EAPPI – תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין ובישראל. אנחנו מודות לרים, יורדות במורד המדרגות ושואלות את החייל שבעמדה לגבי ההתרחשויות בערב הקודם. כמובן -- הוא לא ראה ולא שמע כלום.

רחוב שוהדא – נוכחות החיילים ברחוב מוגברת. ישנם לפחות 15 חיילים, בשני סיורים רגליים שיורדים במורד הרחוב. בנוסף, שני ג'יפים חונים בסמוך לעמדת הקפה שיצרו המתנחלים עבור החיילים. המתנחלים הוסיפו גם שולחן וכמה כסאות וכעת, נקודת המפגש של החיילים היא שם. אנחנו מתלוות לאחד הסיורים הרגליים ופוגשות את הקצין המוביל את הצוות. מנסות לשאול אותו אם הוא שמע על האירוע של אתמול בערב. בהתחלה נראה שהוא לא שש לענות, נותן לנו לחכות בזמן שהוא מתעכב אך לבסוף מחליט להקדיש לנו כמה דקות. הוא שמע על האירוע שהוא מכנה ה"קומזיץ של המתנחלים". הוא מדבר על חלוקת עבודה של המשטרה והחיילים ואומר שאירוע כזה אינו מעניינו של הצבא ולכן החייל בעמדה שסמוכה למדרגות לא עשה כלום כאשר ראה את הנערים.
אנחנו מנסות להסביר שתפקידו של הצבא הוא לשמור על הסדר ושיש לו סמכויות של שיטור ולכן צריך לעצור כל ניסיון לפגוע ברכוש או בבני אדם (מתנחלים או פלסטינים). הקצין קשוב ונעים לשיחה אולם לא ברור אם המסר נקלט. במורד הכביש אנחנו פוגשות סיור נוסף. אנחנו שואלות את הקצין המוביל את הכוח הזה. גם הוא לא ממש מבין מדוע אנחנו טוענות שהצבא והחייל במשמרת צריך היה לעצור את הנערים מלבצע את הנזק. גם הוא נותן לאירוע את הכותרת "הקומזיץ של אתמול בערב".

במחסום מערת המכפלה - חייל מעדכן אותנו ש"הכניסה היא ליהודים בלבד". אנחנו מתקנות ואומרות שהכניסה לישראלים בלבד. הוא לא ממש מבין את ההבדל. בדקות שאנחנו ממתינות שם מעכבים בחור צעיר עם מזמרה ביד למספר דקות. אח"כ הוא משוחרר. פרט לכך אין מעוכביםinfo-icon.

בית המריבה –  בעמדה 3 חיילים, אחד של הנח"ל ושניים של מג"ב. בחור צעיר עומד בקצה המחסום, סמוך לגדר. הוא מעוכב (מסתבר לנו אח"כ שהוא ממשפחת ג'אברי ולכן אוטומטית הוא צריך להיבדק). אנחנו מתקרבות וחשות אוירה עויינת מצידם.
אחד המג"בניקים עומד בין שתי הבטונדות שדרכן עוברים את המחסום. ארבע ילדות בנות שש לערך, לבושות מדי בית ספר וילקוטים על הגב מתקרבות לעמדה. הילדה הראשונה מתקרבת והמגבני"ק מניח את גופו ונשקו באופן כזה שהיא תאלץ להתחכך ברובה כאשר היא עוברת. הילדה מהססת. אנו גוערות בחייל, הוא משתלט גם על חצי המטר שנותר למעבר הפלסטינים, הילדה נבהלת ובורחת אחורה. המעוכב מנסה להרגיע את הילדה מהנקודה בה הוא עומד. לאחר כמה דקות היא מתגברת על חששותיה ועם הרבה מילות עידוד היא עוברת. הילדות האחרות ברחו אחורה וכבר נעלמו. ברגע שעברה את המגבני"ק שטרח לזוז 10 סנטימטר בכדי שתוכל לעבור היא פותחת בריצה. מירה מוחאת לה כפיים. מחלון בית המריבה נשמעת קריאה "מחיאות כפיים לאויב". פרטיו של המגבני"ק ה"גיבור": אריק, מספר תג שמור אצלנו. חוכמת הבדיעבד: צריכות היינו להתקשר למפקדת מג"ב.

כביש 60 – (חזרה לבאר שבע)
דרומית לסמוע דרום: אנחנו מגיעות בסיומו של אירוע חציית החסימות לאורך הכביש. שתי סופות של צה"ל חונות לצד הדרך. משאית שכרגע חצתה את החסימות עומדת במקום. אנחנו מספיקות לראות את החיילים דוחפים מישהו לסופה לאחר שידיו נאזקו והסופה נוסעת. סופה אחרת מתקדמת למרחק של כמה מאות מטרים ועוצרת שוב. מהמשאית נשמעים דיבורים -- מסתבר שהצבא השאיר את המשאית פתוחה, החלון פתוח והרדיו עובד. אנחנו מנסות להתקשר ללימור ופיראס מהאגודה לזכויות האזרח אך שניהם לא זמינים. בתחושת חוסר אונים וחשש לגורל המשאית ונהגה אנחנו עוזבות את המקום.

המאחז הבלתי חוקי אשתמוע
שלושה ילדים, בני 8-10 לערך, יושבים על האדמה, צפונים אחד בתוך השני. אחד מהם בוכה
.

מעליהם עומדים שלושה חיילים (מאבטחי המאחז הבלתי חוקי) וכמה עשרות נערי מתנחלים. כאשר אנחנו מתקרבות, וא' הנהג שלנו מדבר אליהם בערבית, שלושתם פורצים בבכי. השלושה הגיעו לאזור בניסיון לקטוף צמחים. הם נשלחו ע"י אביהם. בזמן שאנחנו מנסות להרגיע את הילדים, המתנחלים לא מפסיקים לקלל. החיילים טוענים שלילדים אסור להיות שם. אנחנו מבקשות להיכנס לפרופורציות – מדובר בשטח פלסטיני, לרגלי הגבעה של מאחז לא חוקי! אחרי כמה דקות מגיעה סופה, יוצאים ממנה שלושה חיילים וקצין בדרגת סג"מ (אותה סופה שראינו דקות קודם במעצר של נהג המשאית). הקצין מתנצל בפני המתנחלים שאין לו מה לעשות עם הילדים, ומשבח את החיילים השומרים על המאחז. המתנחלים נראים מאוכזבים מאוד ועצבניים יותר. הקצין משחרר את הילדים ומסרב לדבר איתנו. אחד מנערי המתנחלים רושם את מספר הלוחית של א'. מעניין מה היה קורה לולא היינו שם!


סיכום:
1. צומת הכבשים: הריסת שביל הולכי הרגל – לשם מה? גם כך מטפסים כאן על ערימות עפר גבוהות (בצד של יטא).
2. חברון – בית ספר קורדובה: חיילים עם ליקויי ראייה ושמיעה, כאשר נערי מתנחלים מתנכלים לבנייה פלשתינית חוקית.
3. חברון – בית המריבה: חייל מג"ב מפחיד במתכוון ילדות בנות 6.
4. סמוע – חיילים מפחידים ומגרשים ילדים הקוטפים צמחים בשטח פלסטיני, לרגלי הגבעה של התנחלות לא חוקית.
אנחנו עוזבות את המקום בתחושה מאוד קשה. זהו האויב שחיילי צה"ל מאמינים שיש להילחם בו? ילדות בנות 6?
תחושה קשה של חוסר אונים ובושה על התנהגות חיילינו וחוסר יכולתם להפעיל שיקול דעת, צבא שנלחם בילדים, ובעיקר תחושת כאב על הגזענות והשנאה המתגברת.