בית איבא, יום א' 15.6.08, אחה"צ

תירגם: צ'רלס ק.

סיכום

"התנהגות זו אינה נסבלת" הוא ביטוי המשמש תדיר לאחרונה כדי לתאר חשדות להתעללות באסירים בעירק, ובמיוחד בנוגע להתנהגותם של חיילי צבא ארה"ב באבו גרייב. אנו רחוקים מלראות התעללות כזו בשטחים הפלסטינים הכבושים (שפ"כ).  מצד שני, אין ספק כי היינו עדות היום ל"התנהגות בלתי נסבלת" בבית איבא, התנהגות אשר נובעת, כנראה, מבלבול בתוך הצבא אודות מהי התנהגות נסבלת, מחד, והתנהגות שאינה מתקבלת על הדעת, מאידך. מה שלא יהיה, תפקידנו מוגבל למתן עדות, וכפי שאמר דקארט, ל"שים לב למעשים של בני אדם, ולא לדבריהם."

16:00 בית איבא

ברור מן ההתחלה כי אין מפקד בשטח.  בתשובה לשאלתנו, אנו למדים מנציג המת"ק כי הוא "יגיע בקרוב."  תור ארוך של כלי רכב משכם, אין בודק במסלול המהיר, אם כי נציג המת"ק, שיצא מעמדת הביקורת המרכזית, אומר – כאשר הוא נשאל בנוגע למפקד המחסום – שהוא עומד לשים קסדה ויעמוד בעמדת הביקורת של התור לגברים מבוגרים, נשים וילדים.

16:15  חיילת עם סמל של המשטרה הצבאית על שרוולה, מתחילה ללוות את נציג המת"ק, מחליפה אותו ומתחילה לבדוק נשים בלבד.  כיצד היא בודקת?  חיטוט בתיקים, ארנקים ושקיות ניילון עם מתנות או פיתות אינו מעשה יוצא דופן, אך מישוש מותניהן ובטניהן של נשים, לא פעם אחת אלא פעמיים, בפרהסיה, הוא דבר לגמרי חדש ומעליב מאוד עבורן – ועבורנו.  כל הנשים לובשות כיסוי ראש, ורובן לובשות שמלות רחבות וארוכות. ממששים אותן. אחדות מהנשים לובשות חולצות הדוקות ומכנסי ג'ינס.נממששים גם אותן.  לא לוקחים אף אחת לתאים כדי לבדוק אותה ביחידות, כפי שהיה בעבר.  אין אישה משוחררת מגירסה חדשה זו של פלישה לפרטיות.

עד סיום המשמרת חיילת מ"צ זו מפריעה לכל שיחה שאנו מנהלות עם המפקד או נציג המת"ק, מבליטה את נוכחותה לא רק בפני שורת הבאים מדיר שאראף למחסום אלא מטיילת אל אזור בדיקת הרכבים ומתחילה לדחוק הצידה חייל ועוד חיילת מ"צ אשר מטפלים במשאית עמוסה שמעקבת את שאר הרכבים הבאים משכם – לא מספר רב מדי, למזלם, בצהרי יום קיצי חם.

16:25 – משפחה – אם, אב ושני ילדים קטנים – נושאים שלל מתנות עטופות.  חיילת המ"צ לוקחת אותם למרכז המחסום ולעיני שני הילדים הקטנים מתחילה להוריד את נייר העטיפה מהמתנות.  אנו מוחות. ומקבלות הרצאה בנושא "בני 15-16 מגיעים לנתניה."  מפקד המחסום, סג"מ י., מצטרף לשערורייה, ובקול כה חלש שקשה לשמוע אותו מטיף לנו על "ביטחון," ש"איננו מבינות," וכו'.  אף מילה לחיילת מ"צ שלכאורה נמצאת בפיקודו, בעוד היא מדלגת מעמדה אחת לשנייה, לעתים עומדת לפטפט עם חייל אחר, לעתים שואלת, בקול הרועש שהתרגלנו אליו במחסומים בשפ"כ, "מה הבעיה?"  אך תפקידה אינו לסייע או לפתור בעיה; אלא להשתלט ולהשפיל מתי והיכן שהיא רק יכולה.  מבחינתו של הפיקוד הצבאי, היא ציפור דרור, אינה חייבת הסבר לאיש.

16:35 – משאית המגיעה משכם מוקפת ע"י סג"מ י., שני חיילי מ"צ, חייל נוסף ונציג המת"ק.  חיילת המ"צ אשר, כמובן, הכניסה את עצמה לתהליך, אשר אנו בקושי מסוגלות לראות, מתחילה מיד לצעוק, ובסוף י. מורה לה לעזוב.  הנוסע הכועס במשאית, אשר עמוסה כנראה בסחורה שלו, מתווכח בעברית עם המפקד ובערבית עם נציג המת"ק, אשר נעלם די מהר מהשטח.  נראה כי יש תיקו, חיילים מצטרפים למתחרש ואז מתרחקים, אבל בסופו של דבר אנו רואות חיילים נכנסים למשאית, כולל, כמובן, אותה חיילת מ"צ נדחפת, כדי לבדוק את תכולתה.  בסופו של דבר היא נוסעת לכיוון דיר שאראף כעבור 10 עד 12 דקות.  למרבה המזל ישנן שלוש משאיות ושתי מכוניות ממתינות לבדיקה.  אין כלל תור מכיוון מערב.

16:45 – בחזרה לאזור הבדיקה המרכזית, שני גברים בגיל העמידה פונים אלינו, מתלוננים כי כל יום, משך שנים, מבקשים מהם להמתין לבדיקת תעודות זהות.  הם מועסקים ע"י חברת בת של חברת התקשורת פל-נט, ברשותם כל המסמכים הדרושים, ומבקשים מהמפקד לסמן את תעודות הזהות שלהם כדי לידע את החיילים כי מותר להם לעבור.  כנראה שמפקד בעל תושייה שהיה לעזר לפני כשנתיים עשה דבר כזה.  אך י. מחייך ואומר כי אם הוא נמצא בסביבה, יהיה בסדר, אך כמובן שאינו עושה דבר להיענות לבקשתם.

17:00 – חיילת המ"צ חזרה למסלול המהיר, שוב בודקת וממששת נשים, שוב מקלקלת עוד מתנה ארוזה בצורה יפה על ידי כך שהיא מאלצת אישה צעירה, שעוברת לבד במחסום, להוריד את העטיפה מהחבילה – אחרי שמיששו אותה, כמובן.  אותה אישה צעירה, כמו רבות אחרות שהיו נתונות להתנהגותה של החיילת, לא מראה שום רגש על פניה, אך מקמטת את נייר העטיפה היפה לכדור דחוס וכועס, היות והמתנה שלה מקולקלת לגמרי.  ועכשיו חיילת המ"צ שרה שיר עברי עליז ישר בפרצופי הנשים הנבדקות.  גם הפעם אנו מתלוננים למפקד כי התנהגות זו, של מישוש הנשים הפלסטינאיות, אינה נסבלת, ולעולם לא היו מתירים אותה בישראל עם, למשל, נשים חרדיות.  למרות שהוא מקשיב, אנו יודעות כי תחת פיקודו דבר לא יקרה, ושצבא הכיבוש מצא לו, שוב, דרכים חדשות לבייש את עצמו בעיני ההגינות והאנושיות.