בית לחם, נועמן, יום ב' 14.4.08, אחה"צ

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
יעל י., אורית י., רות א., אילנה ד. (מדווחת)
14/04/2008
|
אחה"צ

 15.00 – 18.30

נסענו לנועמן במטרה להיפגש עם המוכתר ולשמוע האם יש משהו בו אנחנו יכולות לסייע. בדרך, ליד המחסום, רעה עדר קטן של כבשים על מעגל תנועה מלא בקוצים. המוכתר לא היה בבית אך נאמר לנו שיחזור אחרי כשעה, החלטנו לשוב מאוחר יותר.

החום בחוץ היה כבד אך במחסום 300 היה קריר ונעים. חמישה חלונות פעלו והמעבר היה מהיר מאד, גם כאשר התחילו לחזור קבוצות גדולות של פועלים מיום עבודתם. כנראה שזה המצב לאחרונה. שאלנו האם גם בבוקר המעבר כה נוח אך לדברי אחד העוברים, בבוקר לקח לו שעתיים!  קבוצות של תיירים הגיעו מכיוון בית לחם, זיהינו קבוצות של פולנים ושל ברזילאים. איש הביטחון האזרחי בדק את ניירותיהם של התיירים וכך לא הופרע המעבר של הפלשתינים.  

 בסככת הפח כ- 100 מטרים צפונה ממעבר 300 גלינו קבוצה של כעשרה מעוכביםinfo-icon (שב"חיםinfo-icon שנתפשו בגילה) לדבריהם חיכו כארבע שעות לפני שתוחקרו על מנת להישלח הביתה או לכלא. תוך כדי צפייתנו בחיילי המג"ב שמילאו את הטפסים המקובלים במקרים אלה, הגיעה עוד מכונית צבאית עם קבוצה נוספת של שב"חים שנתפסו זה עתה. גם ביקורת הגיעה בכדי לבדוק את מהלך מילוי הטפסים. שאלנו את המעוכבים האם קיבלו מיםinfo-icon, הם הצביעו על בקבוק שהכיל נוזל עכור ואמרו שחלק מהם מסרב לשתות מבקבוק זה.  

חזרנו לנועמן והתקבלנו במים קרים וקפה בחדר ההסבה המפואר של המוכתר, יוסף דראווי. הוא ציפה לבואה של עורכת הדין לאה צ. וכמה מתושבי הכפר התאספו בביתו לקראת פגישה זו. המוכתר סיפר לנו על תלאות הכפר שבו כ- 25 משפחות, שאינן מוכנות לעזוב את אדמתם. קל לראות שמרבית הבתים היו שם לפני 1967. התושבים היו בעבר שוכני מערות בסביבה. לכשליש יש תעודות כחולות וילדיהם יכולים ללמוד באום טובא השכנה, שאר הילדים, שגם הם למדו בעבר באותו מקום הוכרחו לעזוב ועכשיו הם לומדים בכפר הפלשתיני אל חאס, מרחק הליכה של כשלושה קילומטרים. במחסום שבין אל חאס לנועמן לעתים מציקים לילדים, אם כי המצב השתפר מאז שהותקנו מצלמות במקום.

הוא ביקש מאתנו כי נסייע לדאוג לכך שנשים תיבדקנה במחסום על ידי חיילות ולא על ידי גברים. כן ביקש שנבוא למחסום ב- 13.30 כאשר הילדים חוזרים מבית הספר.  הוא סיפר לנו כי כ- 40 מבני הכפר הם בוגרי אוניברסיטאות בעיקר אבו דיס ומבית לחם אך מצב התעסוקה קשה, בעיקר לאלה בעלי תעודה ירוקה. למוכתר עצמו, בעל תעודה ירוקה יש רישיון עבודה, אותו עליו לחדש כל שלושה חודשים, אשתו ישראלית. הוא ביחסים טובים עם מפקד המחסום העכשווי, אבל זה לא תמיד נוכח כאשר החיילים אינם מתנהגים כראוי.  כן סיפר לנו על חתונה שנערכה לא מזמן הכלה מנועמן והחתן מאל-חאס. להורי החתן לא ניתן להיכנס לנועמן לטקס המסורתי וכל משפחת הכלה הייתה צריכה ללכת ברגל לאל-חאס (הכלה הסורית בהרי ירושלים). רבים מבקרים בכפר, כולם יודעים על מצבו העגום, אך איש אינו עושה דבר.