בית איבא, יום ה' 12.6.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
בית איבא
תגיות: 
שרירות
מעוכבים
צעירים, סטודנטים
ילדים
נשים
מת"ק
תעודות זהות
צופות ומדווחות: 
ביריה ל. נורה ר. (מדווחת)
12/06/2008
|
בוקר

מחסום בית איבא
9.15 אנו מגיעות לבית איבא ועוברות כדרכנו בקיוסק לשתיית תה/קפה של הבקר. לפי תנועת הרכבים נראה היה שצפוי לנו יום כיבוש רגיל. אולם, כידוע אף פעם אי אפשר לצפות מה יהיה. כבר מרחוק נראה תור די ארוך של העומדים במחסום הנכנסים לשכם.  כשהתקרבנו התברר שהיום בודקים כל נכנס (קצת פחות את הנשים המקבלות קדימות) והחייל הבודק קורא מדי פעם למפקד המחסום, מוסר לו תעודת זהות ובעליו נשלח למכלאה.

לא מגבילים אותנו במחסום, אך המפקד בקושי עונה לשאלותנו. אנו סופרות מרחוק 5 מעוכביםinfo-icon במכלאה ורואות שגם מהתור הנגדי (היוצאים משכם) יש מי המועבר למכלאה, לדברי המפקד: "לבידוק" (אי אפשר לקבל הסבר נוסף מלבד הבטחה שהם ישוחררו תוך "כמה דקות"). תוך זמן קצר מצטברים במכלאה עוד "נבדקים" ובמקביל גדלה ערימת ת.ז. בידי המפקד. איש המת"קinfo-icon הנוכח במחסום פועל כ"ראש קטן" וקשה גם להניע אותו להתערבות.
בשלב מסוים פונה ביריה למפקד ומבקשת לזרז את הבדיקה ורק אז הוא עולה לכיוון עמדת המגדל ומעביר את כל ערימת התעודות לבדיקה. ב- 9.40 מוחזרות התעודות (כלומר, האנשים עוכבו במכלאה יותר מחצי שעה), אך אחד המעוכבים, הנראה כמעט ילד, נבדק בקפדנות (חולצה למעלה, משוש לאורך המכנסיים) ומועבר לחייל הלוקח אותו לכיוון המגדל. הניסיון שלנו לבדוק מה קורה, נתקל בחומת שתיקה.  אך הסיפור הקודם חוזר על עצמו: מוציאים באקראי צעירים מהתור, שולחים אותם למכלאה ות.ז. מוחזקות לבדיקה. כשמצטברות כ- 7-8 ת.ז. הן נמסרות ל"בדיקה". בשלב מסויים נלקח מבין הכלואים ילד/נער ונשלח למעלה. לנער זה קופסת קרטון עם צעצועים זולים והוא נראה מפוחד ומתחנן. מתברר לנו שזהו דפוס פעולה ברור. תמי שאני משוחחת אתה מגדירה זאת: "יום גיוס"......
אחד הילדים שעוכב הגיע עם אמו בדרכם לחתונה והיא מתחילה להתחנן שישחררו אותו ועוזר לידה פלסטינאי (קרוב?) הכועס על העיכוב הלא מוסבר. במקרה זה המתקני"ק ת. מגדיל קצת ראש ועולה למגדל לבדוק מה גורל הנער שגם אותו משחררים לאחר כחצי שעה מעצבנת. המכסימום שאני מצליחה להוציא מהמפקד הוא שהוא "עושה את העבודה שלו", וממלא פקודות מלמעלה.... ב- 10.30 משחררים את יושבי המכלאה מלבד נער אחד המועבר שוב למגדל..... 
אנחנו עוזבות ב- 11 עם בטן מתהפכת. הכל מתנהל בשקט, ללא מהומות, ביעילות בירוקרטית ובמציאות פיזית המפרידה בינינו לבין המתרחש: אי אפשר לגשת למכלאה ובודאי לא למגדל, למרות שהם ממש בהישג יד; הפלסטינאים מועברים ב"צינור" המסלולים, והחיילים בתוך תאיהם......