בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 16.3.08, בוקר

צופות: 
סילביה פ., עופרה ב., חנה א., רננה ס. (מדוחת)
16/03/2008
|
בוקר

קריאות טלפוניות לעזרה ממחסום בית לחם התחילו כבר בשעה חמש בבוקר: "המצב קטסטרופלי, בואו מהר". בחמש וחצי התקשרו האקומנים לתאר את אוזלת ידם אל מול נחשול האנשים האדיר, מצד אחד והתעמרות החיילים והמאבטחים, מצד שני.

07.00 - כמו שקורה תמיד כשהמצב קשה מנשוא - אנשים שיוצאים מהמחסום כאשר אנחנו נכנסות לא מחזירים מבט וממהרים לדרכם. אנחנו נכנסות אל האולם ההומה. חמש עמדות פתוחות, החמישית נפתחה  רק בשעה 06:30. במחסום בית לחם שש עמדות בצד הישראלי, שכל אחת מהן יכולה להיות מצוידת בשני מחשבים, כלומר למעשה יש 12 עמדות שאפשר להפעיל בזמן לחץ, אבל צה"ל סובל מבעיה תקציבית, נאמר לנו לא פעם, ואין באפשרותו לרכוש עוד מחשבים.  
התורים מתקדמים באיטיות מרגיזה ולא הכרחית, רוב האנשים מאחרים אם לא הפסידו כבר יום עבודה ועדין אין חייל שלא מדבר בטלפון תוך כדי שהוא מעביר אנשים. שיחות שעל פי רוב הן אישיות, את זה אפשר להסיק בקלות מהחיוכים על פניהם. 
אבל המצב בשעה שבע הוא סביר לעומת המצב בחמש בבוקר. אז צבאו המונים על הכניסה, הדוחק היה נוראי, כך שגם לנשים לא נתנו לעבור קודם. המאבטחים, גסים ואכזריים במיוחד הבוקר, בחרו עשרה אנשים אקראית מתוך התור והחזירו אותם לתחילתו, ביניהם אמא צעירה שעוברת עם תינוקה ארבע פעמים בשבוע לטיפול דיאליזה בשערי צדק.  
בצד הישראלי סירבו להעביר אב שעובר עם בנו התינוק לטיפול דיאליזה, מכיוון שאישורו פג ביום שבת. המת"ק סגור ביום שבת ואי אפשר להוציא אישור חדש.  משני צידי המחסום נזעקו פעילי זכויות אדם אל התינוק. טלפונים קדחתניים אל המוקד ההומניטרי, ניסיונות כושלים לדבר עם החייל באשנב, משא ומתן עם המאבטח שבהה בתעודות, ואז לקח אותן ונעלם מאחורי אחת הדלתות - כל זה תוך כדי חיוכים אל עבר התינוק שנדמה שראה בחייו הקצרים בעיקר חיילים, רופאים ופעילי זכויות אדם. אחרי חצי שעה חוזר המאבטח עם חיילת של משטרה צבאית שמעבירה אותם, לא לפני שהיא נוזפת באב הרשלן. 

08:00, שעה שבה המחסום ריק אפילו בימים קשים, עדין היה הצד הישראלי מלא באנשים. חצי שעה קודם לכן החליטו לסגור עמדה אחת והעבירו את כולם לתורים אחרים. לאחר 20  דקות פתחו אותה שוב ואז ב-08:15, כשכמות האנשים כבר התחילה להתדלדל, אז - החליטו לפתוח את העמדה השישית.


אנחנו עוזבות את המחסום בשעה שמונה וחצי ונוסעות למת"ק עציון.
 
מנועי שב"כ שצריכים עזרה מגיעים, כולם בטוחים שפשוט נפלה טעות, הרי הם לא עשו כלום להם זה לא יכול לקרות וברגע שזה יתברר הבעיה שלהם עם השב"כ תיפתר.

הטלפון של סילביה לא מפסיק לצלצל עם עוד ועוד ועוד מנועי שב"כ.

 

איש שקט ונעים הליכות, קבלן, מספר שבנה בית בעל שלוש קומות לישראלי ביישוב אלעזר.  התוספות והשינויים שנעשו מעבר לתוכנית המקורית הסתכמו בשבעים אלף שקל אבל האיש לא מוכן לשלם אותם. כדי למנוע דרישה של הסכום האמור הגיש הישראלי תביעה נגד הקבלן על גניבה של גוש שיש. עכשו יש לו בעיות עם המשטרה וכמובן שהוא מנוע משטרהinfo-icon כבר כמה חודשים. לאנשים שניסו לתווך בין השניים אמר הישראלי שהוא יסיר את התביעה רק בתנאי שהקבלן לא יבוא אליו יותר באף דרישה.

אנחנו נותנות לו טלפון של עו"ד וממליצות לו להתקשר קודם לקו לעובד.

 

את המת"ק אנו עוזבות ב-10:30(הטלפון של סילביה ממשיך לצלצל).