בורין (יצהר), זעתרה (תפוח), חווארה, יום א' 8.6.08, אחה"צ

צופות: 
נעה פ., יהודית ב., טל ה. (מדווחת)
08/06/2008
|
אחה"צ

 

מחסום צומת זעתרה/תפוח זעתרה - 15:15
חייל עדיין מאייש עמדת ירי במרכז כיכר הצומת, פניו דרומה. מעט מאוד כלי רכב.


מחסום צומת בורין/יצהר-חווארה - מאויש אבל אין מכוניות בתור.

מחסום חווארה - 15:30

בהגיענו למחסום, כמאה מטרים לפניו, ניכרה בשטח "הפסקת חיים": מוניות שרות ומכוניות ואוטובוסים בדרכם לשכם תקועים בתור ארוך ארוך, המון אנשים ניצבים לידם, ממתינים כחצי שעה לדבריהם. חיילים בכל פינה, ג'יפ משטרה עם קציני מג"ב דוחקים בהמון אחורה, אחורה, אחורה ועוד אחורה בערבית שוטפת. מדברים על מטען נפץ. מאידך גיסא, מרחוק אנו רואים את הפלסטינים הנמצאים באזור מגרש החנייה והרוכלים תקועים במקום, לא אחורה ולא קדימה ולא לשום מקום.

15:40 - העניינים משתחררים (לכאורה) ונהירה כללית לעבר שביל הכניסה, אבל אז שוב מסיטים את כולם לעבר מגרש החנייה.
שתי לוחמות ניצבות באמצע הכניסה לחנייה: האחת מחטטת באפה, השנייה מחזיקה רובה ולואטת בקול מתפנק, "לוורא, לוורא (אחורה)..."
תנועות לא מובנות ולא מוסברות מצד החיילים לעבר ההמון לנוע קדימה ואחר כך אחורה ושוב קדימה
ושוב אחורה, ולבסוף נשמע קול פיצוץ מבוקר משטח העצים שמעבר לכביש, מול הכניסה למתחם המחסום (מתחת למחצבת המתנחלים במדרון הגבעה, ומתחת לכביש היהודים בלבד - והשומרונים - העולה להתנחלות הר ברכה).

פיצוץ? פיצוצון. פיצוצצ'יק. פיצוצ'לה. אותו בומצ'יק ששומעים כשהרובוט המשטרתי נסוג מחפץ חשוד שנמצא בצומת בעיר ומחברים אליו כבלים של חבלנים, מרחיקים את עוברי-האורח ועורכים פיצוץ מבוקר שכך הוא נשמע.
המשך יבוא בסוף הדוח.

בהגיענו ראינו בכניסה למחסום נער שבמראהו גילו לא יותר מ-16-17, פלנלית קשורה על עיניו, אזוק, מוכנס לג'יפ צבאי, שם יישאר עד ל-16:30, אז יילקח בג'יפ לאי-שם. אנו מניחות שזהו ה"מחבל" שבכליו מצאו את כל אותם מטעני צינור אימתניים עליהם דיווחו ב-16:50 אמצעי התקשורת בישראל.


16:15 -
נמשכת נהירה של מאות אנשים שהצטברו בתורים לשני הכיוונים והחיילים מאיצים את התהליך. לפחות בתור הצדדי לנשים וטף וקשישים הקצב מואץ מאוד ודי מהר משתחרר.
ב-16:20 - פוקד מפקד המחסום על חייליו לחזור לנוהל בידוק רגיל, והקצין הנוסף שסייע במקום עוזב.
זעקות חיילות המ"צ "אירג'א לוורא' שבות לדציבלים ולתכיפות הרגילה שלהן, והצפיפות בתורי הגברים לפני הקרוסלות גם היא איומה כרגיל בשעות הלחץ.

יצוין שבמשך כל "הפסקת החיים" במחסום, עד לפיצוץ המבוקר, נהגו החיילים כאילו באמת ובתמים מדובר במטען חי, היו לחוצים, דחקו את הפלסטינים אחורה ועוד אחורה ועוד אחורה, ומצדם הפלסטינים כבר לא מאמינים לכלום, כולם כאחד משוכנעים שהכול הצגות. אבל הכול. ואכן למשמע הצליל האטום של הפיצוץ, למראה ענן העשן הקטן שהיתמר...

"כשעה לאחר מכן", מדווחת יהודית, "עליתי לגבעה לחפש את מקום הפיצוץ המבוקר. קודם בשדה הקוצים שבו חשבתי למצוא סימני שריפה, בור באדמה, משהו - שום כלום. בדקתי מקרוב, שוטטתי שם, הייתה בידי גם משקפת - עד שעליתי קצת והגעתי לקיר בטון של מה שנראה כבור בטחון, מתחת לכביש העולה להתנחלות הר ברכה, ושם מצאתי נקודה ובה אבק אפור, וחמישה חלקי צינור ברזל באורך כ-10 ס"מ כל אחד, מאובקים, מזכירים נקניקיות לוסי מעוקמות, ללא כל סימן שחור של אבק שריפה, ללא כל בור בקרקע או סימן אחר כלשהו לנפץ רציני, אבן לא זזה שם מן המקום."
מובן שאיננו מתיימרות למומחיות בחומרי חבלה, אבל הדעת נותנת שאמל"ח מן הסוג המדווח היה מותיר עקבות קצת יותר ניכרים לעין ולאוזן. בכל אופן, הנער שבכליו כנראה נמצאו המטענים האימתניים נעצר ונלקח ובחדשות כבר התפרסם כמחבל לכל דבר.

הקצב העקבי של תפיסת מחבלים ומטענים מסוכנים במחסום חווארה (פעם בשבועיים שלושה?)
כפי שפעם היה קורה בבית איבא וכן הלאה מעורר התפעלות. גם אספקת חומרי הפחדה לציבור השומע חדשות בדבקות, גם תרגולת לחיילים, ואולי אצלנו זה טבע שכזה, הצ'יזבט שהזדקן ונהיה טכנולוגי כזה.
או אולי חלמנו חלום...

מפאת תקלה במכונית המסיעה אותנו, לא ביקרנו היום במחסום בית פוריכ ונאלצנו לעזוב את חווארה מוקדם מהרגיל, סובב ל-17:30.