בית איבא, שבי שומרון, יום א' 1.6.08, אחה"צ

צופות: 
רותי וו' ז', סוזאן ל' (מדווחת)
01/06/2008
|
אחה"צ

בית איבא
סיכום

אנו חייבות אולי להרהר לפעמים בשימוש המקובל של מילים שמופיעות שוב ושוב במשמרות שלנו, במחסומי השטחים הפלסטינים הכבושים. במונחים "רישיון" ו"היתר" אנו מתייחסות שוב ושוב למסמכים שמרשים לפלסטינים לעשות מה שהוא, או לא לעשות מה שהוא – מעבר דרך מחסום, כניסה או יציאה מיישוב, האפשרות לעבוד וכו'. מדי פעם, אנו רואות חיילים המרשים או שאינם מרשים למי שהוא להמשיך בדרכו או בדרכה, כדי להשלים את המשימה שלשמה יצאו מביתם וכו'. לעתים, אנו מתייחסות ללוחיות רישוי – אותן לוחיות פח מלבניות שנושאות סדרת ספרות ו/או אותיות – המשמשות לזיהוי כלי רכב ולרישום כישראלי או כפלסטיני. לבסוף אנו מתייחסות לעתים לאותה רשות שהכובש נוטל לעצמו, בהתעלמו מעקרונות ההתנהגות הנאותה. אמנם אין זה "רישיון להרוג", למרות שגם רישיון זה מוענק לצבא הכיבוש. מכל מקום, "הרישיונות" ו"ההיתרים" שולטים בחיי הפלסטינים, ולעתים אף באלו של חיותיהם, מדי יום ביומו. 

14:45 שבי שומרון

בסוף השבוע שעבר שמענו שהמחסום פתוח ושחברותינו יכלו לנסוע ישר, מבלי שיהיה חייל בסביבה. אין זה כך היום. למעשה, יש שוב עמדה, בגובה הקרקע, מתחת למגדל השמירה, ושני חיילים נחים מתחת לרשת הסוואה, כאשר דגל ישראלי ענק פרוס על הקיר שמאחריהם. הם מיד מודיעים לנו ש"אסור לנו להיות כאן". אנו שואלות לגבי פתיחת המחסום. "זה איננו מחסום, אלא שער." אנו שמות לב שהשער סגור בצורה רופפת ושאפשר לפתוח אותו בקלות, בכל עת; חכו לחג היהודי הבא, שאז, ללא ספק, יעלו המתנחלים במעלה ההר, המקושט לתפארת בבד תחרה לבנה, בדרכם, דרך השער הפתוח, לחומש!

15:30-16:15 בית איבא

המצב שקט – שקט מאד: אין סטודנטים, אולם הצבא, יצירתי, כהרגלו, עסוק בהקמת מתרסים ארעיים חדשים, במחסום שחודש לאחרונה. הנתיב היחיד שהיה פתוח, זה שמוביל לביתן הבדיקה בצד דיר שארף, חסום עכשיו במתרס פלסטיק (כמו אלו המשמשים בכבישים); בנוסף, יש שער מתיל מתכת, שאיננו מספיק רחב לחסימת כל רוחבו של הכביש, ולכן הוא מושלם בעזרת חבל מתכת נוסף. מוזר, אך יעיל כדי למנוע מאתנו להגיע למקום שהיינו רגילות לעמוד בו!

חייל, שנמצא בצדו של המחסום לעבר לדיר שארף, לוקח לעצמו סמכות ואומר לנו שאסור לנו להיות איפה שאנו נמצאות. המפקד, סמל, מתקן אותו ואנו שמות לב שהחייל בודק את תעודות הזהות באטיות מרבית. קודם הוא מתבונן בכל תעודה, כאילו שאף פעם לא ראה תעודת זהות; אח"כ הוא מתבונן בפני האדם שעומד לפניו ורק אז הוא מסתכל ברשימה היומית שתלויה במקום. כך הוא נוהג לגבי כל גבר או אישה, ללא התייחסות לגילם. כך הקשישות, בלבושן המסורתי, שבד"כ עוברות ללא כל בדיקה, חייבות להניח את חבילותיהן, לחפש בכליהם את תעודת הזהות, לפני שהחייל עובר באטיות את התהליכים.

מראה מוזר מתגלה בקרוסלות. הן ריקות, אולם ב"תור המהיר" יש הרבה קשישים וקשישות. בתור המהיר, החייל מקפיד ביותר גם בבדיקת הצעירות, אולם המפקד מגיע, ולאחר מבט חטוף בתעודות המוגשות לו, מעביר את האנשים לדרכם. נציג המת"קinfo-icon, ת', נקרא לעתים לטפל בתעודת זהות. המפקד ממשיך לומר לנו שאסור לנו להסתובב בשטח המחסום ועלינו לעמוד רק במקום שיורה לנו לעמוד בו. אנו עומדות על כך שעלינו להביט גם בנתיבים לכלי רכב, והוא איננו מתעקש. הוא ממלמל מה שהוא על "קו לבן", אך כשאנו מתעקשות ומבקשות שיחזור על דבריו הוא ממתן אותם.

בנתיבים לבדיקת כלי הרכב עומדים חמישה חיילים. שוב יש משאיות ענק רבות עם קונטיינרים, מהסוג שלא נראו לפני מספר חודשים. עוד יותר מוזר שיש לפחות שני סמיטריילרים ארוכים, הנושאים לוחיות רישוי ישראליות, וגם אלו מורשים להיכנס לשכם מדיר שארף. כמה מהנוסעים מאולצים לצאת ממכוניותיהם ולעבור את המחסום ברגל; תאי המטען של המכוניות נבדקים וברגע מסוים, שלושה חיילים בודקים ארגזים שמוצאים מתא המטען של מכונית פרטית; באותו הזמן גדל אורך התור מדיר שארף לחמש-שש מכוניות. דורשים לפרק את עגלות היד של הסבלים, בד"כ בנוכחות שני חיילים, אך ללא כלבים. כשאנו עוזבות את המחסום, מטופף לו במעבר צעיר, הרכוב על סוס אפור יפה, ונעלם מאחורי הקיוסק, לאחר שהשיג אישור להתקדם מכיוון שכם. באופן מוזר, נראה עדר כבשים, מאחורי מגרש החניה הגדול למוניות, כאשר הוא עובר למרעה טוב יותר.