בית איבא, יום ה' 29.5.08, אחה"צ
מחסום בית איבא
15:45 המחסום נמצא בפאתי שכם והרחק מקווי '67, כל זאת אינו משפיע על הצבא והם בודקים את הפלסטינים המבקשים לצאת ולהיכנס את העיר כאילו כל אחד ואחד מהם (כולל זקנים וילדים) הוא פושע מסוכן. תעודות זהות נבדקות בדקדוק רב. תיקים נפתחים על דלפקים או על הארץ. האנשים נאלצים להוריד את חגורותיהם על מנת לעבור מתחת למגנומטר הרועש.
העוברים נבדקים על ידי חיילים שאינם דוברים את שפתם, אינם בני עמם, ורווחתם אינה חשובה להם.
תור אחד פעיל בבדיקה של היוצאים משכם ושישה אנשים ממתינים בתור זה. ישנו בחור המעוכב בסככה- מזה שעה על פי חברו ואילו החיילים טוענים לעשרים דקות עיכוב ואינם אומרים למה.
נהגי המוניות מספרים לנו שמחסום אל בידאן פתוח כל היום והחיילים עורכים בדיקות אקראיות לעוברים ועסירה א שאמלייה (מחסום 17) פתוח מן השעה 6-10 וגם שם עומדים חיילים ומבצעים בדיקות אקראיות. זו הסיבה (וגם חופשת הסטודנטים) למיעוט האנשים במחסום.
נזכיר שזוהי שיטה שבה נוהג הצבא על מנת להפיח תקווה בלב האנשים, כדי שלא יתקוממו, והיא לפתוח מחסומים מסוימים במסגרת 'הקלות' ואח"כ לסגרם מחדש.
כחצי שעה לאחר הגיענו משוחרר המעוכב.
16:50 בבית הפלסטיני בשבות עמי מסתובבים בני נוער מתנחלים.
17:42 מחסום ג'לעוד. חמישה חיילים בודקים את נוסעי המכוניות המבקשים לעבור כאן. הם גוערים בנהג אחת המכוניות על כך שאין עימו מסמכי רכב. 'ומה אם המשטרה הפלסטינית תתפוס אותך?' לאחר עיכוב מה הם נותנים לו לעבור. החיילים מרגישים שהם הסמכות העליונה במקום ועל כן מבצעים פעולות שאינן נכללות בהגדרת תפקידם, כגון זו.