מת"ק עציון, יום ב' 28.4.08, בוקר

07.00 מחסום 300.

התורים בפנים קצרים והתנועה זורמת. אנשים אומרים שלקח להם כשעה כל המעבר. מישהו שיש לו אישור עבודה נדחה - האישור לעבודה בעטרות, ואמרו לו לעבור בקלנדיה. אחרי כמה דקות האיש עבר בכל זאת.

 07.50 מת"ק עציון.

נכנסנו בדרך למת"ק. האנשים מחכים לפתיחה, כ-30 איש מחכים לכרטיס מגנטי.

 08.00 בית-אומר.שהייה קצרה. 08.30 בית-עאנון.

מתסכל כרגיל. ג'יפ צבאי בודק תעודות של האנשים החוצים את כביש 60 שחוצה את הכפר.

 09.00 נבי-יונס.

אין אנשים המחכים לנו, ולכן חזרנו.

 09.30 מת"ק עציון.

בחדר ההמתנה כ-50 אנשים מחכים להיכנס. כולם צריכים כרטיס מגנטי. עשו שם רשימה, ויש כ-90 שמות ברשימה, ולא מתקדמים. החייל נושא נאום ארוך שלא כדאי להם לחכות, אי אפשר לקבל את כולם, שיחזרו מחר. הפלסטיני מסביר שהם בחלקם כבר היו אתמול והיום זה המחר שלהם, והחייל

נכנע, שיחכו אבל בשקט ושלא יהיה בלגן ושלא יצטופפו על הקרוסלה. הם יושבים בשקט וביאוש.

ניגש אלי אדם שלקחו לו לפני שבועיים את אישור העבודה בתרקומייה ועכשיו הוא מנוע שב"כ ולא מבין למה ואיך. ב-09.50 יצא אדם אחד שקיבל מגנטי, ב-10.05 יצא אדם שני שקיבל מגנטי ואמר שהמחשב נפל.

  ב-10.15 יצא אדם שלישי שקיבל מגנטי והסביר שמכונה אחת מקולקלת ורק אחת עובדת. ב-10.20 יצא אדם נוסף, לא קיבל מגנטי, מוזמן לשב"כ. בקצב הזה בודאי לא יתקבלו 90 אנשים בחלון.

שני אנשים צעירים ביקשו עזרה דחופה: אחותם גוססת בשערי צדק, יש להם מכתב המאשר זאת מהרופאה והם מבקשים להיפרד ממנה. 7 מבני המשפחה קבלו אישור, והם מנועי שב"כ ואינם מקבלים אישור. בקשנו את עזרתה של חנה  שהפעילה את קשריה ומהלכיה המיוחדים. אחרי כמה שעות טלפנו האנשים בקול נרגש ביותר שקבלו את האישור המיוחל והם נ כ נ ס י ם. כל התודות לחנה.

פגשתי גם פלסטיני מחייך - הוסרה ממנו המניעה הבטחונית, התודות מגיעות לסילביה.

  לקינוח נסענו קטע קצר בכביש "ליברמן", הכביש שקק תנועה ערה בחופש פסח. כולם טיילו להרודיון. היום ספרנו 5 מכוניות ישראליות ו-5 פלסטיניות.