א-ראס, ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום א' 25.5.08, אחה"צ

צופות: 
אליקס וו', רותי וו' ז', סוזאן ל' (מדווחת)
25/05/2008
|
אחה"צ

 13:10 קלקיליה

צמיג גומי תלוי  על חוט חשמל, הקשור היטב לעמוד טלפון במחסום. אולם, אין מועמדים שייהנו מהשימוש בו כנדנדה. החיים תחת הכיבוש אינם שעשוע... אז הצמיג מתנדנד לו ברוח הקלה - לבדו.
יש תור של 12-14 כלי רכב היוצאים מקלקיליה, אין רואים את סופו; אורך התור של אלו שנכנסים לקלקיליה הוא 8-10. הבדיקה נעשית רק לכלי רכב ישראלים (בעלי לוחיות רישוי צהובות). טנדר היוצא מקלקיליה מעוכב בצד, כאשר המפקד הסמל ניגש לדבר עם הנהג ומשאיר את החייל במחסום לבדו. החייל ממשיך להעביר כלי רכב בהינף יד, כאשר לפעמים הוא מבקש לראות את תעודות הזהות של הנוסעים במוניות הצהובות הגדולות; פעם אחת הוא שורק לכיוון מגדל השמירה הפרימיטיבי, שתמיד הנחנו שהוא איננו מאויש.  מופיע שם חייל לרגע, שמיד נעלם משדה הראיה שלנו, בזמן שהסמל ממשיך לדבר עם הנהג בצד השני של הכביש. אנו עוזבות את המחסום, כאשר הטנדר יוצא לדרכו והסמל חוזר להצטרף אל שותפו במחסום.


15:30 ענבתא

אין תור של כלי רכב באף כיוון, אולם תור מתחיל להתהוות כאשר החייל, לא המפקד, שנמצא בעמדת הבדיקה של כלי רכב הנכנסים לטול כרם, מתחיל לעכב מכוניות ישראליות ומבקש מהם להציג את מסמכי הבעלות על הרכב ולא את תעודות הזהות הכחולות שלהם! באחת המכוניות, שנדרשת לעמוד בצד, יש זוג צעיר, פלסטינים ישראלים, שמחפשים עוד ועד ניירת כדי לתת לחייל הדורש. הוא מאיים עליהם: "אני רוצה את תעודות העברת הבעלות על הרכב, אחרת אקרא למשטרה."; באותו הזמן הוא פוקד עלינו לא לדבר אתם.

15:40 - נהגו של עוד מכונית עם לוחיות רישוי ישראליות נדרש להציג מסמכים, ע"י אותו חייל-שוטר, בזמן שאורך תור המכוניות לכיוון טול כרם גדל מאפס ל-16. לאחר מספר דקות, חוזרים למצב שאין כל בדיקה, אף לא של רכב ישראלי, וטבעו השרירותי של הכיבוש שוב מתגלה.

15:45 - חמש דקות יותר מאוחר, נבדקות כל תעודות הזהות של הגברים הנוסעים בטנדר בעל לוחיות רישוי ישראליות, אולם, בהדרגה, מתקצר התור ובזמן שאנו עוזבות, מועברת, בהינף יד, המכונית האחרונה בתור, רכב ישראלי,.


16:00 ג'וברה

שמונה סמי-טריילרים ולפחות 35 מכוניות עומדים בתור לבדיקה בג'וברה. מחסום זה הפך להיות "אולטרה-אפרטהייד", כאשר הנורמה הבלתי כתובה היא שכל המכוניות הישראליות-פלסטיניות מעוכבות ותאי המטען שלהן נבדקים, בזמן שמכוניות המתנחלים חולפות ביעף, בנתיב נפרד, ואינן נבדקות כלל. זהו הנתיב, שלבושתנו, בחרנו לעבור בו, כאשר אנו מבקשות מהחייל לפתוח לנו את השער, שבדרך המובילה אל הכפר.

בשער הסגור והנעול מקבל את פנינו כרוז, שכבר מוכר לנשות מחסוםWATCH, גם כאן וגם בבית איבא. אנו מצליחות "להציל" אותו, לפני שהחייל נושא המפתח מגיע לפתוח לנו את השער. "תודה ל-WATCH מחסום [!] עבור עזרתכם להצלחת מאבקנו." נאמר בו, והוא חתום "פעילים בתנועת הטרור."

שער 753

אין איש מחכה ואין שום פעילות, אך נמצאים כאן ארבעה חיילים שאחד מהם שואל "ווטש?"


א-ראס

פלא פלאים, הכובשים מצאו שיטה חדשה לבלבל ולהטריד את הפלסטינים שבמעבר. במקום שהנהגים יחכו להיקרא ממורד הגבעה התלולה, המוליך למחסום, הם חייבים עכשיו לבצע 'סללום', בנסיעה עקלקלה במורד הגבעה, מסביב לסלעים גדולים שהוצבו בדרך, בשני בכיוונים,. זה מפליא איך מצליחים לעשות זאת הסמי-טריילרים: אף סלע אינו מוזז ממקומו - ברור שהנהגים הם בעלי מיומנת רבה.

עוד מראה מפליא: יש שלושה חיילים בעמדה הדרומית, באמצע הכביש, ואף אחד אינו נמצא במעבר שבראש הגבעה לצד צפון, קרוב יותר לטול כרם. במקום זאת, מנפנף החייל שנמצא במגדל השמירה, בצורה לא ברורה, לנהגים שמחכים מעבר למחסום הפלסטי, שמצדו השני של הכביש, ומורה להם קדימה, כאשר, כמובן, הוא מכוון נגדם את נשקו כל הזמן. קודם, אנו שואלות את הסמל המפקד למה הם עומדים במקום שבו הם עומדים. "אנו תמיד עומדים שם" היא תשובתו הלאקונית. לאחר מכן הוא מורה לנו לא לעמוד "באמצע המחסום." לבסוף אנו שואלות אותו לפשר הסלעים שבאמצע הדרך. "נגד פריצות", נאמר לנו, שכוונתו, אנו משערות, שהכובש חושש שיש כלי רכב שיפרצו את המחסום, זאת לאחר שעלו במדרון עם שיפוע של אולי אחד לשמונה! אין זו הפעם הראשונה שאנו מעירות על כושר ההמצאה של הכובש, ברעיונותיו על מכשולים נוספים לחיי הפלסטינים. (דרך אגב, אולי OCHA - משרד התאום של האו"מ לנושאים הומניטרים - צריך לספור את הסלעים החדשים האלו המפוזרים לרוחב הכביש בא-ראס: אין ספק שהם מוסיפים עוד עול לחיי הפלסטינים שבמעבר.)