דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 27.5.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורית ש', חגית ב' (מדווחת)
27/05/2008
|
בוקר

06:30  10:00

מעבר סנסנה-מיתר
השעה 6:40. מגיעים עוד פועלים בודדים והם ישר עוברים. בחנייה כבר מחכים שני אוטובוסים של משפחות אסירים, כולם ירדו מהאוטובוסים ומחכים לבדיקה, במקום מתנהל שוק קטן. בדרכנו חזרה – אנחנו עוד רואות את  חמשת האוטובוסים  עוזבים את המחסום. השעה היא 9:35, והמשטרה הצבאית היא שמלווה אותם לבתי הכלא.

הבעיה תהיה בדרך חזרה הביתה – כשהפועלים והמשפחות יעברו באותו זמן – ושמענו תלונות של פלסטינים בעניין הזה. מתי כבר יגמרו את הקמת עמדות הבדיקה הנוספות?  


כביש 60 
כל החסימות במקומן, והבולדוזרים עברו אתמול או היום (הם לא נמצאים בחנייה הרגילה שלהם בהר מנוח) והרימו תלוליות עפר והניחו אבנים חדשות בכל מקום שהיה קצת פתוח.
דורה-אל פאוור- התנועה זורמת, הפילבוקס מאויש. 
מאז שפתחו את צומת הכבשים לתנועה, כביש 60 מלא בהרבה יותר מכוניות ובעיקר מוניות פלסטיניות. בין דורה אל פאוור לבית חגי – מחסום פתע – מכונית אחת מעוכבת ל-5 דקות.
צומת הכבשים – הפילבוקס מאויש, התנועה זורמת. 
בכניסה המזרחית לבני נעים - עומד ג'יפ צבאי – החיילים יושבים בג'יפ; אין מעוכביםinfo-icon.

שיוך- חברון, בית ספר לבנות – ג'יפ של משמר הגבול עם השוטר ע' ועוד שני חברים. במקום ארבעה מיניבוסים פלסטינים שבכל אחד יושבים לפחות 15 אנשים והם כולם מעוכבים בו זמנית. הפלסטינים אומרים שהם כבר שעה מחכים, וע' השוטר של משמר הגבול - תווית הזיהוי עם שמו מקופלת ואי אפשר ממבט ראשון לדעת איך קוראים לו - מנסה לסלק אותנו מהמקום בטענה שאנחנו מפריעות לו במילוי תפקידו. 
במילים פשוטות אני "לא שמה עליו", מתעלמת ממנו והולכת לכיוון הפלסטינים לדבר ולראות מה קורה, ובו זמנית מרימה את הטלפון ללשכת תלונות הציבור של משמר הגבול ונותנת את הפרטים של הג'יפ ומודיעה להם שלא רואים את תוויות השם – ואם הם אכן שוטרים במילוי תפקידם – הרי תגית השם צריכה להיות ברורה וידועה לכולם. ע' מצידו חוזר לג'יפ ומדבר בקשר – מסתבר שהוא מקבל הוראות שהוא לא יכול לסלק אותנו משם. הוא נלחץ ומשחרר נוסעי מיניבוס אחד, ואח"כ  נוסעי מיניבוס שני. בשלב הזה אני מחליטה לשחרר אותו מהנוכחות שלנו במחשבה שכך ישחרר את הפלסטינים יותר מהר,  ולעבור לצד השני של הכביש, אל נהגי המוניות שהכינו לי תותים מהעץ (ביקשתי בשבוע שעבר – תותים מצוינים - מומלץ). ואכן, מיניבוס נוסף משתחרר. 
אנחנו חוזרות לג'יפ – ומדברות עם ע' – שבינתיים הוריד את התג ואפשר לראות את שמו – הוא מסביר שהכול זה עניין של הוראות שהוא מקבל, ואנחנו חוזרות ומקשות למה כל כך הרבה כלי רכב בבת אחת? ולמה לטרטר ואיך זה תורם לביטחון? הוא מאזין בשקט, ופתאום מורה לנוסעי המיניבוס לסגור את הדלת האחורית של המיניבוס. חם, לפחות 25 מעלות, ולמה לשבת במיניבוס סגור ולחכות עד שיאושרו התעודות? זה ממש מעצבן אותנו ואנחנו הולכות למיניבוס, פותחות את הדלת  האחורית ומתיישבות לידה. וראה זה פלא -  ע' קורא לנהג, נותן את  התעודות – וכולם משוחררים. הלכנו משם.


חברון

על הכביש היורד מבית המריבה לכיוון מערת המכפלה – ג'יפ של הצבא, וחיילים לאורך הכביש עומדים בזוגות עם רובים שלופים. הילדים הקטנים שהולכים לבית הספר צריכים לחיות עם האיום הזה באופן יומיומי – כך נלחמים בטרור - המתנחלים כרגיל נראים רגועים. רוח רעה נושבת בשטח H2 בחברון – תמיד.

ליד מחסום בית המרקחת אני רואה קבוצה של נערים מתגודדת – נבהלנו – זה מתכון לאבק שרפה. אבל מסתבר שהשרת של בית הספר לבנים לקח איתו חבורה של נערים לקחת לחמניות למסיבת סיום הלימודים. "הכל בסדר", כל שקית לחמניות נבדקת – אימת הכיבוש. עדיין בודקים מקרית ילקוטים של תלמידים מכיתות א' אבל הרבה פחות.

מחסום תרפ"ט - אין מעוכבים; 
מחסום תל רומיידה - בודקים כל אחד שעובר; 
מחסומי מערת המכפלה  - מעוכב אחד שמסתבלט עם השוטרים. הם מבטיחים לנו שמיד משחררים אותו וגם הוא בתנועת יד מבקש שלא נתערב. ליד השירותים אנחנו מקבלות את מנת הנאצה התמידית – 'בוגדת' וכו'....|
בית המריבה - אין מעוכבים;  המכולת של באסם סגורה.

איזה מזל שיש לנו לאן לחזור.