בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ש' 17.5.08, בוקר

צופות: 
אורה א., חנה ב.
17/05/2008
|
בוקר

 זעתרה:
הגענו ב-07:15. 15 מכוניות מכוון צפון לדרום. פתוחים שלושה מסלולים והמעבר זורם. בכיוןן מערב למזרח  מחכות 5 מכוניות. כאשר אוטובוס מגיע מתעכב המעבר מאד ומצטבר תור ארוך. הנוסעים באוטובוס מורדים לבדיקה, ולכולם מוחזרות התעודות. הבדיקה ארכה כ-10 דקות. מיד כאשר האוטובוס יצא לדרכו התפנו החיילים לשאר המכוניות והתנועה חזרה לזרום במהירות. הבדיקות היו מידגמיות בלבד.


חווארה:
הגענו ב-08:15. תנועת הולכי הרגל לכיוון שכם ערה מאד. מגרש החניה כמעט מלא והמסחר פורח. בכניסה משכם דרומה התור מגיע עד קצה הסככה. פועלות שלוש עמדות ומעבר "הומניטרי". צעיר נכה ההולך בעזרת מקל נדרש להרים שרוולי המכנסיים ולחשוף את הבטן. הצעיר מתקשה מאד לבצע את הפעולות מבלי להשען על המקל, אך "אלה ההוראות" ואין מה לעשות. לפתע מופיעים קצינים אחדים בג'יפ לבן כמו זה שבו נוסעים אנשי המת"ק. כולם "מתלבשים" בשכפצים ובכובעי הפלדה ופונים אל מסלול הנסיעה המוביל צפונה. כל התנועה נעצרת ובאויר מתח – מה קרה? דקות אח"כ מופיעה שיירה של מכוניות סטיישן שחורות חדשות ונקיות ועליהן סמל המשטרה הפלסטינית, מאחוריהן שני אוטובוסים חדשים ומצוחצחים ועליהם כתוב POLICE  וכל זה מלווה באופנוענים. האם אלה הכוחות שישרתו בג'נין? כשהשירה עברה שמענו בקשר כי הקצינים "ירוצו" לתפוח להעביר את השוטרים הפלסטינים גם שם. ממקום עומדנו יכולנו לראות את פני היושבים ליד חלונות האוטובוס, ועל פניהם לא ראינו לא שמחה ולא התלהבות אלא תמיהה ואולי כעס שצה"ל מלווה אותם למקומם בארצם הם.
המחסום נפתח שוב לתנועה. מעוכב חדש עומד ומעשן ליד הצינוק. מפקד המחסום מסביר כי האיש "לובש ז'קט עם פאוצ'ים, כמו של החיילים וצריך לבדוק מהיכן הז'קט". ללמדכם שבשטחים כדאי לשקול באיזו אופנה כדאי לבחור על מנת לא להתעכב במחסומים. לשמחתנו האיש שוחרר מיד לאחר פניתינו. ממש ארוע "ביטחוני" ממדרגה ראשונה. 
 עזבנו ב10:00.

בית פוריכ:
הכל שומם. כביש מדיסון כמובן ריק מתחבורה, שבת היום והמתנחלים נחים. הנהגים בחניון מספרים כי "היום מצויין". לדבריהם עין בידאן פתוח ואין מחסום. היה קשה בימים האחרונים, הם מדווחים – מה שכמובן ידענו. במחסום תנועה דלילה של הולכי רגל ומכוניות. שעת בוקר מאוחרת ועיקר התנועה ודאי כבר עברה בשעות המוקדמות יותר. עמדנו מעבר לקו הלבן בקרבת הבטונדה שממול למחסום. בתחילה לא שם איש לב אלינו ואנו גם לא יצרנו כל קשר עם חיילי המחסום. לאחר זמן קרא אלינו מפקד המחסום שנזוז אחורנית אל מעבר לקו הלבן. כמובן שסרבנו. התנהל דיון קצר תוך איומים כי יקרא למשטרה וכי לא נוכל להתרחק מן המקום עד שהמשטרה תבוא. כאשר התברר כי לא נבהלנו וכי לא נזוז ממקומנו וכי האיומים על כי אנו בסכנה וכי אנו מפריעות לעבודתו לא עשו שום רושם עלינו נעזבנו לנפשנו. שום משטרה ושום "סנקציות".
עזבנו ב-11:00.


מן הכביש ראינו כי אין שנוי בחווארה ובזעתרה לא היה תור. כביש 60 היה כמעט ריק ממכוניות.