עזון עתמה, שער שומרון (קאסם), יום ה' 15.5.08, אחה"צ

צופות: 
צופות יפעת ד., יהודית ל. ודפנה ב.
15/05/2008
|
אחה"צ

17.30 -  שער שומרון -  אדם אחד יושב כשגבו מופנה למחסום. אנו עוצרות. האיש נראה רע. מספר שנעצר בפתח תקוה בשעה 10 בבוקר ומאז לא באו אוכל או מיים לפיו והוא סובל מאולקוס ואכן, הוא חש ברע. הבאנו לו מיים. לאוכל (היו לנו עלי גפן מופלאים) הוא סרב. יהודית ניסתה לדבר על ליבו של אחד החיילים שטען שהוא מחכה לג'יפ הסיור  ורק אז , אולי, ישחרר. כשהגיע הג'יפ התבררה הסיבה - הוא נתן לחיילי הג'יפ את תעודת הזהות של האיש כדי  שיקחו אותה לשער הגדר שבין עזון עתמה והגדה (בלוק 7) ועל השב"ח המותש ללכת ללשם לחפש את תעודתו. מכיוון שהיינו בדרכנו לשם לקחנו את האיש במכוניתנו. לפני שעזבנו הגיעו עוד 4 "שב"חיםinfo-icon"- אב ו-3 בניו - הם תושבי עזון עתמה, ואחד מהם, האב, יש לו בכלל אישור כניסה לישראל, אך הם כלל לא נתפסו בישראל אלא מעבר לחסימת העפר והסלעים החוסמת את היציאה ברכב מהכפר. "כל מה שמעבר לחסימה - זה ישראל, ולכן אתם שב"חים". מה שלא נכון בעליל - זה אולי בצד ה"ישראלי" של הגדר, אך הוא בהחלט שטח כבוש ואיננו ישראל.  בכל אופן גם הם נשלחו לשער עזון עתמה ועד לעזיבתנו (19.30) הם לא הגיעו עדיין !!

השארנו את המכונית ברחבת החניה שליד הבית מימין לכניסה לעזון עתמה מהכביש המוביל לאלקנה ולשערי תקווה. אמרנו לילדים שעמדו שם שאנחנו הולכות לשער ושיאמרו להורים שנחזור עוד מעט.  כשחזרנו ראינו מסר מאביהם - ד"ש חמה כתובה על האבק שהצטבר על שמשת החלון האחורי.

18.15 - שער גדר בין עזון עתמה והגדה המערבית -  הכפר עזון עתמה נותר בצד הישראלי של הגדר ותושביו נאלצים לעבור דרך שער זה , המשמש כמחסום , לכל דבר וצורך . לתושבי הגדה מותר רק עם אישור להכנס לעזון עתמה. משום כך, גווע השוק בכפר (מחוסר קונים) . בתי הספר של עזון עתמה והכפר השכן, בית אמין, שמעברו השני של הגדר, משותפים וכך גם המרפאה , ושאר מבני הציבור. אלא ששער וחיילים חמושים מפרידים בין הכפרים למרות שהאנשים משני עבריהם הם בני אותה משפחה.

27 מכוניות ממתינות בתור ארוך לעבור מעזון עתמה לגדה. ועןד 30 הולכי רגל, הבדיקה איטית וההמתנה ארוכה. כ-שעה שעה וחצי. בבוקר התור הוא לכיוון ההפוך. למה צריך לבדוק ביסודיות אנשים שחוזרים משם לגדה - למדינת ישראל הפתרונים.

הגדוד הקודם, עם מפקדו האלים עזבו לפני יומיים, ויש יחידה חדשה.

חיילת, סמ"רית, מנסה להרחיק אותנו משם, עד מעבר לבטונדה ,במרחק כ-30 מ' משם, שם נדרשים הפלסטינים להמתין עד שיקרא להם החייל והם יבואו "ואחד-ואחד". ואח"כ גם מפקד ג'יפ הסיור שמגיע עם עוד תעודות זהות. אנו מתעקשות והחיילים מוותרים, כל עוד אנחנו עומדות בצד. בצד זה בסדר.

הסמ"ר אומרת  לפלסטיני הנוהג בעגלה רתומה לחמור "למה אתה מרביץ לחמור?" ובשקט , כדי שלא נשמע "אם תרביץ לחמור אני ארביץ לך".

מדי פעם יש מעוכביםinfo-icon שמחכים באמצע המחסום , כ10 עד 20 דקות. לא ברור לנו למה, אבל השערתנו היא שהם שבח"ים שנשלחו לפה לקבל את תעודתם.

העוברים מהגדה לעזון-עתמה חייבים לעבור דרך חדר השיקוף.  אישה עם שבעה זאטוטים, הקטן שבהם בזרועותיה,  מסרבת להעביר את ילדיה דרך השיקוף, והחיילים מונעים ממנה לעבור. לאחר  20 דקות היא נשברת ונכנסת עם הקטנים האוחזים בשימלתה, לחדר.

אחד הנהגים, תושב עזון-עתמה סיפר שלפני כמה ימים הגיע אב וילדו והאב סרב לאפשר את השיקוף של ילדו. מפקד המחסום אמר "זה ילד זה? אני בגילו זיינתי ילדות!" האיש נרעש מכך שחייל דיבר כך בנוכחות אישתו והביע את מורת רוחו. התוצאה- החייל היכה אותו בבטן עם רובהו.

לכשרצינו לעזוב הציע לנו מישהו הסעה וסרב לקבל תשלום. יתירה מזו, כשהגענו לחסימה ביציאה לישראל - הוא שלח מישהו לקנות לנו שתיה. בדרך סיפרנו לו שאנחנו ישראליות וכו' וכו', אך כאשר מישהו שאל אותו אם אנחנו ישראליות או ערביות, הוא אמר "מה זאת אומרת, הן ערביות" היה בזה משום אמירה חמה של "הן משלנו".

הערה: לא ראינו אלימות, אולם רבים סיפרו לנו עליה, אך בגלל שהמקום כל כך אחורי ובלתי נראה, ומלבד פלסטינים וחיילים, אף אחד לא מגיע לשם, החיילים יכולים לעשות ככל העולה על רוחם ולא יהיה מי שיעצור אותם. הנוכחות שלנו, לכן, גם אם לא בכל יום ויום , היא חשובה מאין כמוה. חשוב שהחיילים יחששו שבכל רגע עלולות הנשים של מחסום WATCH לנחות עליהם. התיעוד משם הוא מסמך חשוב המתעד את פגיעת גדר ההפרדהinfo-icon בחיי האנשים, והוא שונה מג'בארה למרות שמעמדם החוקי של הכפרים דומה.

מאוד קל להגיע והכפר כמעט נושק לקו הירוק ונמצא בצד הישראלי של מחסום שער שומרון. חשוב להיות שם בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב (ולאחר מכן לא צריך לנסוע בחושך דרך שטחים כבושים !!!כי בדקה אתן שוב בישראל).

ממחלף כפר קאסם זה 5 דקות נסיעה !

אני חושבת שמאוד חשוב שצוותים יעשו מאמץ להגיע לשם מדי פעם. אני מוכנה להסביר איך להגיע לכל מי שתרצה. אפשר בקלות לעצור שם בדרך חזרה מחווארה לשעה.

ולא פחות חשוב- התושבים כל כך אסירי תודה לנו על הגיענו שהחום בו אנו מתקבלות ממש ממש שווה את זה.

והערה אחרונה- זה , כניראה , המקום אליו שולחים את השב"חים כדי להעלימם מעינינו !!

__._,_.___