דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ג' 1.4.08, בוקר

צופות: 
מיכל צ' חגית ב' (מדווחת )
01/04/2008
|
בוקר

 06:30- 11:00

נתחיל מהבשורות הטובות כי כל היתר שחור משחור -  מחסום בני נעים נפתח שוב.


מעבר סנסנה – מיתר
ב- 06:40 אנחנו שם ועדיין המון פועלים בתור - חלקם הגיע מאוחר אבל חלקם מחכים כבר שעות. היתה בעיה תפעולית ואחרו לפתוח  את המחסום בבוקר. הבעיה התפעולית היא כזאת: העובדים במחסום אחראים על הבדיקה הביטחונית, החיילים - אנשי המשטרה הצבאית - אחראים על המחשבים והרישום. היום אחרו חיילי המשטרה הצבאית ולכן המחסום נפתח באיחור. לדברי זכי, אחד האחראים שם, כבר נעשה פיילוט על העברת הרישום גם הוא לידי העובדים האזרחיים ואז הוא מקווה מאוד לא יהיו בעיות תפעוליות כאלה. עמדה נוספת של בדיקה נמצאת בתהליכי בניה.


    * בימי חמישי ושני, הימים של ביקורי משפחות האסירים, החזרה הביתה אחר הצהרים לוקחת שעות. רק בשמונה וחצי בערב עבר אחרון הפועלים. המחסום לא ערוך לרישום בו זמני של הפועלים ושל המשפחות. זה לא הגון ולא הוגן ואנשי המחסום צריכים למצוא פתרון מיידי לבעיה זאת.
    * באחד השרוולים עוצמת הרמקולים היא נוראית ולכן כל פניה פשוטה של הבודקים אל הפלסטינים נשמעת כמו נביחה וצעקה – לא אנושי וראוי לבדיקה.
    * נציגות של המנהל האזרחי צריכה להיות בקשר עם הפועלים המוחזרים ולא לשלוח אותם שוב ושוב למת"ק חברון מבלי לתת להם סיבה למה מחזירים אותם כשבידיהם תסריך מעודכן.
    * ניקיון השירותים בצד הפלסטיני תלוי עכשיו בסוחרים שפתחו שם את הקיוסקים – הם יאבדו את האישורים שלהם  להקים קיוסק במחסום במידה ולא ינקו את השירותים.

בשעה שבע ורבע נשארו כ-50 פועלים.

כביש 60
עד חברון – המון חסימות חדשות. לא היו רכבים צבאיים בשום צומת. הילדים הולכים לבית הספר בשולי הכביש, מסוכן כרגיל. המון כסף נשפך על שיפוץ הכביש, למה? למתנחלים פתרונות.

חברון

אני כבר לא יודעת איך עוד לכתוב כדי שהמסר יועבר ומה עוד להגיד ... כל כך קשה.

בציר המתפללים – ג'יפ צבאי עומד כל הזמן.

בדרכנו  חזרה לקראת היציאה מחברון, פטרול של שישה חיילים נכנס לתוך השכונה הערבית  שבH1,  כולם עם רובים שלופים. הם פותחים כל דלת, בודקים בכל חלון, מציצים בכל ילד. אנחנו עוקבות אחריהם בעיניים ולא נכנסות אחריהם. צה"ל שולט בכל חברון לא מתחשב בכלל בחלוקה של האזור למה שבשליטת הפלסטינים ומה בשליטת הצבא, פטרול כזה יכול להגיע לכל בית , ממש נותן תחושה שכך מקדמים טרור ולא מונעים אותו.

בסיבוב לכיוון מערת המכפלה, קצת יותר למעלה בכביש, עוד ג'יפ צבאי. ליד הבטונדות הפלסטינים הניחו ספסל וכמה גברים יושבים עליו ומסתכלים בנעשה; גם נטעו עץ חדש אבל המחסום מחסום. החיילים במקרה הזה יושבים בתוך הג'יפ... כאילו שלווה על פתחו של הר געש.

מערת המכפלה  כל פעם שני מעוכביםinfo-icon, כל פעם שניים אחרים. שוטרי משמר הגבול ממלאים את המכסה, מעוכבים עד 20 רגע כי אם מעכבים ליותר מזה, נחוץ תהליך רישום מסובך של המעוכבים, לכן מעכבים לשם הטרטור בלבד. 
הסיפור של היום שם – שוב המתנחלים לקחו את החוק לידיים: אתמול, ילד פלסטיני ידוע כמופרע בכל הסביבה, אמא שלו אמרה שהוא מג'נון, הוריד כיסוי ראש של אחת המתנחלות. לה לא קרה כלום, הילד נעצר, נלקח לחקירה שוחרר. המתנחלים, כפעולת נקם בלילה, סתמו בדבק את כל המנעולים של החנויות שם – כך שבעליהן לא יוכלו להגיע לעבודתם. המשטרה חוקרת, שלחה טכנאי לזיהוי פלילי שלא הגיע כל עוד אנחנו היינו שם. 
חיים בעל הקיוסק ובעל המצלמה צילם אותנו. דיווחנו לעלי ואקד שדיווח ב-YENT, ובין כה וכה פרנסה רבה אין להם שם, לבעלי החנויות.... אבל עוגמת הנפש של המלחמה התמידית שם והרוע..... והמשטרה תמיד, אבל תמיד לוקחת את הצד של המתנחלים – על הנייר כאילו הכול בסדר, עושים את העבודה – אבל הכול ב"כאילו"  ולאט – ושוב לא ימצאו את האשמים.

מחסום  תרפ"ט  - אחד מהמתנחלים שעובר שם מתל רומיידה למטה ניגש לברך את  השוטר ליעד על הצלחותיו אתמול בסיכול האירועים של הפלסטינים המפגעים כולם – אותו נער שסיפרנו עליו מהאירוע ליד מערת המכפלה ועוד ילד אחר שגנב אופניים. השוטר ליעד מספר לנו שבנו של ברוך מרזל שתקף פלסטינית – עצור במשטרה. אותו ליעד מנסה להרחיק אותנו מהמחסום, כי לטענתו אנחנו מסכנות את החיילים והוא רוצה את טובתנו. לא עזר לו הרבה – לא יסלקו אותי ממקום שמותר למתנחלים להיות בו. המ"פ של פלוגת הנחל שנמצא במקום מקשיב לנו אבל טוען שהם דווקא רצים כל היום אחרי ילדים מתנחלים שמתנכלים לפלסטינים ולא מחכים למשטרה – וכשאנחנו אומרות לו שלא כך רואים את הדברים הפלסטינים, הוא מיתמם.

מחסום תל רומיידה – שלושה חיילים, שומם.

המשכנו עם המכונית למעלה ומאחורי בית הקברות היהודי, ליד הבטונדות שמסמנות את סוף שטח H2, אנחנו רואים להפתעתנו עוד מחסום נייד של כיתה שלמה – קצין בדרגת סגן עומד עם רובה שלוף ליד חומת אבן, מאחוריו תלויה כביסה לייבוש על יד בית שחיים בו. ממולו על המדרגות לכניסה לבית שחיים בו, עומד עוד חייל עם רובה שלוף. משיני צידי הכביש עומדים עוד ארבעה חיילים – שניים מכל צד. המרחק הוא כ300 מטר מעל מחסום תל רומיידה – שם הם ייבדקו ממילא שוב – למה צריך פה עוד מחסום? התשובה של המפקד – היא "מפה ועד למחסום תל רומיידה הם יכולים לעשות פיגוע" ולמי הם יעשו פיגוע, לשכנים שלהם? זאת שכונה פלסטינית, אין בה אף יהודי. אז למה מחסום - כדי להראות שאנחנו  השולטים?! 

ומי עובר שם? זקן עיוור שמגשש את דרכו, צעירים וזקנים שהחיילים מבקשים מכל אחד מהם לפתוח את המעיל, להרים אותו, לעשות תנועה סיבובית, את חלקם הם עוצרים ליד קיר הבטון ועם הרובה הם מורים להם לפשק רגליים – ובודקים את פנים הירכיים. חבורת נשים מתאספת כדי ללכת למרפאה שנמצאת קצת יותר למטה ואני מלווה אותן. שתי נשים צעירות פלסטיניות עוברות שם – שפת הגוף משדרת פחד נוראי. נורא, פשוט נורא בלב העיר.


סיפורי בית המריבה
 
"כבר שנה, לא הרגשנו בכלל איך חולפים הזמנים בשדותינו..  כבר שנה, ונותרנו ..."  - כבר שנה בית המריבה שם והמצב הולך ונעשה רע יותר ויותר.

    * בפורים גברת יעל כהן, מתנחלת הגרה בבית המריבה, ביקשה מהצבא והמשטרה שימנעו מהפלסטינים לעבור שם. המשטרה והצבא נענו לבקשתה  – אבל מה לעשות שחלקם חיים שם. ילדי המתנחלים שהשתכרו בפורים זרקו אבנים על בתי השכנים ואף של אחד מהם נשבר – הוא  הגיש תלונה במשטרה אבל לא זיהו את הזורקים.
    * כל יום בין שתים אחר הצהרים לשש בערב מתנחל מבוגר אחד עם כ-12 ילדים ונערים מסתובבים ברחובות, המבוגר מורה לילדים לזרוק אבנים, אך כשהמשטרה והצבא באים הם לא מאמינים לפלסטינים – והמתנחלים הולכים לכיוון אחר וממשיכים במעלליהם.
    * אתמול נגנב זוג אופניים של ילד יהודי מבית המריבה. תפסו את בן האח של באסם והאשימו אותו בגניבה. הילד היהודי בא לזהות את האופניים, אבל הוא לא יכול היה לזהות אותם כשלו. המשטרה רצתה לכלוא את הילד הפלסטיני- על אף העובדה שהוא לא גנב – והתקהלו אנשים. ושוב החלה זריקת האבנים של המתנחלים לעבר הבתים הפלסטינים – מחמש אחר הצהרים ועד עשר בלילה נמשכה המהומה – שום מתנחל לא נעצר – כמה פלסטינים כן.
    *  פלסטיני הלך להתפלל במסגד שליד בית המריבה  - ניגשו אליו כמה מתנחלות  ואמרו לו אל תגיע, לך מפה. הוא הכניס את הידיים לכיסים, והן בשלהן "תרביץ לי, תרביץ לי"; הן קראו למשטרה ולצבא, אך והידיים של הפלסטיני נשארו בכיסים – ולכן הן לא יכלו להוכיח כלום. ובכל זאת המשטרה אמרה – לך לך, אל תתפלל, למה שתהיינה מהומות.....

כל הפלסטינים כולם כאחד מעידים בהרבה מאוד עדויות שגם המשטרה וגם הצבא מקבלים פקודות מהמתנחלים ועושים בדיוק את מה שהמתנחלים מבקשים מהם.

אז מה שהיה פעם רק בשכונת אברהם אבינו ורק בשכונת תל רומיידה ורק ברחוב השוהדא הולך ומתפשט לעבר שכונות אחרות בחברון. והחוק?! החוק והצדק שותקים ואני נקברת מבושה.

יצאנו מחברון – זועמות נורא כפי שלא היינו המון זמן.


כביש 356- 317  
כל החסימות במקומן -  רכבי צבא נוסעים אבל לא נעצרים ואין מחסומי פתע. בהתנחלות כרמל בונים כנראה מבנה ציבורי חדש – אולי עוד בית כנסת לתפארה.

סיפורי חירבאת טוואני
·         ביום שישי האחרון יצאו מתנחלים ממעון בהנהגת הרבש"צ גדליה והניסו בגז מדמיע רועים פלסטינים ונתנו מכות לרועה בן 89 - עכשיו הפלסטינים רועים את העדרים שלהם חמושים במצלמות של פעילי השלום. נאסר נעצר שם- מחר יוכרע בבית משפט אם ישחררו אותו בערבות – עו"ד לאה צמל מטפלת בעניינו.

·         באותו יום שישי  בחירבאת טוואני בלילה יצאו רעולי פנים מחוות מעון אל עבר הבית של ג'מעה וג'מאל  - והפחידו אותם בצעקות.

היו עוד סיפורים –וכולם מאותו סוג – ושוב הצבא והמשטרה לא מאמינים לא לתמונות, לא לעדויות אלא רק למתנחלים – ומהם הם מקבלים את הפקודות הישירות.

חזרנו הביתה מותשות מהרוע .....