דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ג' 22.1.08, בוקר

0630- 1030

מעבר מיתר (סנסנה) 
בעשרים לשבע בבוקר, כשאנחנו מגיעים, כבר אין פועלים. טרנזיט אחד מגיע, הפועלים יורדים ממנו ומיד עוברים. בצד הישראלי של המחסום בנו סככה (לא גדולה) - מגן בפני הגשם. בצד הפלסטיני מתפתח שוק קטן – וכבר יש קיוסק. 

כבישים 60 , 35,  356, 317 
גשם וערפל וקר. חופשה בבית ספר – תקופת מבחני החורף ולא רואים ילדים שהולכים לבית הספר. מעט יותר תנועה של  מכוניות פלסטיניות על הכבישים.

ג'יפים צבאיים נמצאים בכניסה לדהריה, ליד סמוע, בשיוך- חברון, במחסום ההומניטארי וליד המכולת בצומת זיף. במכולת לא ידעו פרטים על נוהל אלמנה שהתרחש ביטא. קיבלתי טלפון שלשום בלילה, ולא הבנתי את הפרטים. השיחה מיד נותקה, וכשניסיתי לצלצל חזרה כבר לא הייתה תשובה.

החיילים נשארים בג'יפים ולא מעכבים אנשים. כל הפילבוקסים מאוישים. בתמונה המצורפת רואים איך נראה בתוך הגשם הזה צומת הכבשים. פרשנויות מיותרות -  כך נראה כיבוש נאור.

תרקומיא
אנחנו מגיעות לשם בשמונה וחצי בבוקר. על פי הערכת ש' מפקד המחסום עברו פחות פועלים מכרגיל בגלל מזג האוויר. 2500  פועלים להערכתו לעומת כ-4000 בדרך כלל.

תשעה אוטובוסים של ביקורי משפחות, מלאים בילדים קטנים – חופשה מבית הספר. שניים כבר נסעו לדרכם לבית הכלא שקמה באשקלון, ועוד שבעה אוטובוסים מחכים לתום הבדיקה של כל האוטובוסים – כולם  בדרכם לכלא קציעות. במקום נמצאים שני חיילים מהמת"ק שבודקים את התעודות יחד עם נציג הצלב האדום מהמשרד בחברון. נדמה לי שאם היו יוצאים כל פעם רק ארבעה אוטובוסים זמן ההמתנה היה סביר. נראה שהצלב האדום עם שרות בתי הסוהר צריכים לתאם ביניהם את מספר האוטובוסים שיכולים לצאת בו זמנית בלי לפגוע בזכות הביקורים. בינתיים משפחות מחכות במזג האוויר הקפוא הזה עד שלוש שעות באוטובוסים .... בתשע ורבע יצא אחרון האוטובסים.

חברון
חברון רעה  ... כל כך קשה ורטובה וערפילית ומעצבנת ומכעיסה ומרגיזה ומטרידה וצובטת את הלב במין ייאוש שלא נגמר. הילדים בחופשה – הרחובות נטושים, יש עוד כמה עמדות של מחסומים -  ג'יפ צבאי בדרך למערת המכפלה, ליד בטונדות האבנים. כשאנחנו עוברות אין מעוכבים.
מחסומי מערת המכפלה – שוממים. קצת אחרי מחסומי מערת המכפלה – הוסיפו עוד מחסום בדיקה בדרך של הפלסטינים – ליד העמדה הזאת נער צעיר בלי מעיל מדבר או מעוכב ליד החיילים. אנחנו לא מספיקות  לרדת מהטרנזיט והוא הולך לדרכו – עניין שבשגרה בעיר הנוראית הזאת. מחסום תל רומיידה, מחסום בית המרקחת, מחסום תרפ"ט -  אין אנשים בשעה שאנחנו שם – רבע לשמונה בבוקר.

בית המריבה – TIPH,  המשטרה הבינלאומית נמצאת שם – ישובים במכונית. החיילים שומרים על המקום, למעלה ולמטה על הגג הכינו להם עמדות נגד הגשם – חיילי משמר הגבול נמצאים בבודקה של המחסום ומעט פלסטינים עוברים. במגרש החניה שהמתנחלים ניכסו לעצמם נמצאות כל המכוניות, והילדים שלהם מחכים ליד תחנת האוטובוס שיקחו אותם ללמוד – הם הכינו לעצמם מדרגות מעץ כדי שיהיה להם יותר קל לעלות ולרדת. 

אנחנו נכנסות למכולת של באסם כדי קצת להתחמם – באסם כבר יושב ליד מכונת תפירת הנעלים, לידו תנור חשמלי קטן, הוא מכין לנו קפה ומספר לנו על מאורעות סוף השבוע ליד הבית האדום, בית המריבה.

המתנחלים מבית המריבה מארחים בכל סוף שבוע משפחות שבאות לעודד אותם - אנשי קרית ארבע. במקום ללכת בציר המתפללים למערת המכפלה, הולכים עכשיו להתפלל בבית המריבה (הוקם שם בית כנסת). בכל יום שישי אחר הצהרים ובכל שבת בצהרים, הם אוספים אבנים. כ-50 מתנחלים מגיל 12 ועד גיל 60, מתחילים לזרוק את  האבנים על הפלסטינים. בסאם צילם מגג ביתו את כל ההתרחשות.
בשבת האחרונה עיסא ידידנו מ"בצלם" הגיע למקום האירוע בשעה חמש. הוא התחיל לצלם ולשאול את החיילים למה הם לא מתערבים. החייל – קצין מיחידת שמשון – ניסה לקחת בכוח את המצלמה מעיסא, עיסא צלצל למשטרה. מתנחלת הגיעה למקום הויכוח וטענה שעיסא התנהג אליה באלימות. הקצין הרביץ לעיסא. המשטרה שהגיעה, במקום לעצור את הקצין ואת המתנחלת עצרה במקומם את עיסא. בסאם הביא למשטרה את התמונות שהוא צילם, שהראו את השתלשלות העניינים, ובעקבות כך עיסא שוחרר בערבות  של 1500 ₪ (שולמו על ידי " בצלם") אתמול בחמש אחר הצהרים, ונאסר עליו להגיע למקום במשך שבועיים. המשפט של עיסא יערך בתשעה בפברואר במחנה עופר. בסאם, מפחד החיילים, נתן את המצלמה שלו למשמורת לאורן מ"בצלם". שוחחתי בטלפון עם עיסא ומוסא – ומצב הרוח הוא על הפנים.