בית איבא, יום ב' 5.5.08, אחה"צ

צופות: 
בלהה א', יונה א', ציונה ש' (מדווחת)
05/05/2008
|
אחה"צ

בית איבא

חיילי מילואים מאיישים את המחסום. כנראה חדשים. הם מתנהגים בסדר, אינם מתעללים בכוונה, ואפילו מדברים בנימוס. אבל הם נוהגים לפי ה"נהלים", או כפי שהם מפרשים את הנהלים.  בשעת קרב – אולי כך ראוי. כשמדובר באוכלוסיה אזרחית, המנסה בקושי רב לשרוד, זה  מונע כל  אפשרות לקיים אורח חיים אנושי סביר.

15:30 – בכניסה לשכם במחסום הולכי הרגל במסלול הימני מונח מגב בין שתי הבטונדות וסוגר את המחסום.  מחסום מאוד מקורי. נותן הרגשה ביתית, כמעט.

תור היוצאים אינו גדול במיוחד. הם כבר מורגלים בתנועת הסיבוב, הורדת החגורה, וכיו"ב.

במהלך שהותנו הוכנסו למכלאה שני מעוכביםinfo-icon. שמותיהם עלו ברשימת המבוקשים. תעודותיהם נבדקות מול השב"כ, הראשון נשלח לדרכו כעבור 30 דקות.. איש המת"ק מספר לנו כי הם מעוכבים מידי הגיעם למחסום, וכי הוא שלח מכתב בו הוא מתריע על העיכוב היומיומי, אולם התהליך  נמשך וחוזר על עצמו בכל פעם שהם עוברים.

15:40 – אדם ממתין לבנו בן ה-12, שאינו יכול לצאת משכם ללא תעודה, אולם לו עצמו אין עוד תעודה, ולכן האב חייב לבוא עם התעודה שלו.

בתור  לבודקה בכניסה עומדים שלושה אנשים. החייל שולח את השניים האחרונים אחורנית כ-ארבעה מטר.

במחסום הרכבים מכיוון שכם אין כמעט מכוניות. לתוך שכם יש תנועה ערה של משאיות גדולות.

15:45 – מונית נשלחת לצד לבדיקה. הכלבנית מגיעה עם הכלב. הכלב מקבל הוראה לקפוץ על מכסה המנוע. הוא מנסה מספר פעמים לא הצלחה, וזוכה לליטוף.שני החיילים שאבטחו את  הכלבנית מפשפשים בתיקיו של הנהג. באחד התיקים יש בעיקר מסמכים.החיילים מסתכלים על כל דף. הבדיקה מסתיימת כעבור 10 דקות בתקיעת כף עם הנהג.

15:55 – מכיוון שכם מגיעה עגלה רתומה לחמור. על העגלה טלביזיה גדולה וחבילת אצטבאות. שלושה חיילים וחיילת מנהלים עם העגלון ועם בחור נוסף דיון, שבסופו נאלצים האחרונים לחזור על עקבותיהם. כעבור מספר דקות מופיעה הטלביזיה על גבי עגלתו הקטנה של אחד הסבלים. החייל מזהה אותה, וגם הסבל נאלץ לחזור. החייל מספר לחברו: "החליף אידיוט באידיוט". בשלב זה אנו עדיין לא מבינות מה הסיכון הבטחוני בהעברת מכשיר טלביזיה משכם אל הכפר

16:10 – שתי עגלות קטנות, רתומות לחמורים מגיעות לכיון שכם. העגלות עמוסות באלטע זאכן. כריות, מזרנים, סמיכות, מסכי מחשב ישנים. החיילים מתגודדים סביב העגלות. שוב מתקיים דיון ארוך. אישה אחת טוענת שהפריטים שייכים לה. החיילים לא משתכנעים.

בשלב זה יונה , שצפתה בכל ההתנהלות , ניגשה לאיש המת"ק ושאלה לסיבת המניעה של המעבר. תשובת מפקד המחסום היתה שהסחורה לא שייכת לאישה, והיא בכלל לא גרה בשכם. לשאלתה ומדוע למנוע מן הסבלים להעביר את העגלה לשכם, מדוע לפגוע בפרנסתם, התשובה היתה: "אסור להעביר סחורה דרך המחסום בבית איבא. לשם כך קיים מחסום עוורתא. דברים אישיים – מותר.  גם בנתב"ג(!!!) סבלים לא יכולים להעביר סחורה". כך!!! הכניסה של אלטע זאכן, שזוהי פרנסתו העלובה היומיומית, מן הכפר לתוך שכם זהה למעבר בנתב"ג. "זוהי גם הסיבה שקודם לכן לא העבירו את הטלביזיה. היא היתה חדשה. וזה נחשב לסחורה, וסחורה לא מעבירים דרך מחסום בית איבא". מעתה צא ולמד. נוכחותנו במחסום היא בטחונית. ומכאן שטלביזיה חדשה היא מסוכנת יותר מטלביזיה ישנה. אלטע זאכן למכירה מסוכנים יותר מאלטע זאכן  פרטיים.

בסופו של דבר הודה גם מפקד המחסום, שאין סיכון בטחוני בהעברת החפצים הללו, אבל : סדר צריך להיות. ואנו שואלות עצמנו: אם אין סיכון בטחוני באי העברת החפצים הללו, היוצרים אוכלוסיה מטורטרת וממורמרת , שהיא בדרך הטבע פוטציאל לסיכון בטחוני.

ובינתיים אלטע זאכן יוביל את החמור עם עגלתו על סמרטוטיה קילומטרים רבים מפה כדי להיכנס לשכם דרך עוורתא. אם היתה לו כוונה למכור היום – שישכח מזה. לפחות דלק לא יבזבז. מזל שיש לו רק חמור. וחליל הסבל מסר לנו כי בעל  הטלביזיה, יחזור וייסע לא הרבה, רק 40 דקות באוטובוס, עד עסירה אשמלייה, ומשם עוד 40 דקות לכפרו. אל דאגה,עד הלילה יגיע האיש לביתו. ואולי, כאמור, עכשיו גם כסיכון בטחוני.

-סוף-