בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, יום ב' 21.4.08, אחה"צ
13:40 שער שומרון (קאסם) אין מעוכבים
, נוכחות משטרתית מוגברת.
בדרך העפר לכפרים ברוקין ודיך חונות מכוניות לכל אורכה, על אף החסימה שאיננה היום. לא לוקחים סיכונים מיותרים שם.
הכניסה לזיתא חסומה עדיין, ישנן הרבה מכוניות חונות, אך אין אנשים נראים לידן או בתוכן.
הכניסה המזרחית למרדה- פתוחה.
14:00- זעתרה
ממערב אין כל מכונית ממתינה, מצפון ממתינות 13 מכוניות. אין מעוכבים בתוך המחסום.
14:05- חווארה
תור של לפחות 10 מכוניות ממתינות למעבר מתוך שכם. ממתינות למי? לחיילת שתחליף את החיילת שחשה ברע, כך לפי דברי נציג המת"ק.
המחסום רגוע למדי היום, כחצי סככה בלבד המתמלאת באופן קבוע. זמן ההמתנה הממוצע הוא כעשר דקות לאדם בתור ה"רגיל". זאת למרות, שרק שתי קרוסלות עובדות.
כחצי שעה לאחר מכן, נפתחה גם הקרוסלה השלישית.
זרם דק אך בלתי פוסק של אנשים.
בשלב הזה, אין כלבנית ואין כלבים. הן יגיעו מאוחר יותר, משיפוג החום הגדול. הרי כבר למדנו לדעת, אין מעבידים את הכלבים בחום...
רכב השיקוף – נמצא גם נמצא. מונית נבדקת- משך עשר דקות תמימות, תכולת המונית נשלחת לשיקוף, כל הדלתות נפתחות, הנהג ונוסעיו מתבקשים לרקוד את ריקוד המחסומים: להרים חולצה, לחשוף בטן, להסתובב בידיים מורמות.
14:20- בחור נתפס נוהג על ציר מדיסון (כביש אפרטהייד האסור לפלסטינים).משתחקרנו קצת את האירוע, עולה הסיפור הבא: הבחור הגיע למחסום חווארה, משם נשלח בתואנה כלשהי למחסום עוורתא, ומשיצא ממנו, בלא לדעת על צו האלוף הקיים לגבי הכביש, נתפס ותעודת הזהות שלו נלקחה ממנו. הקצין שלקח אותה, לא טרח אפילו להגיע למחסום, וכך נשאר הבחור ללא ת"ז ועם חרדה מה יעלה בגורלה. זה כמובן - לא חוקי. תעודת הזהות שנלקחת מתושב חייבת להימצא במחסום במקום מוסכם וידוע מראש, ולא בכיסו של שום חייל. (אסתי צ' שביקרה במקום עם אורח, הצליחה להביא לשחרורו כעבור כשעה).
15:00: בזמן שהבחור מקבל את הת"ז שלו בחזרה, מגיע עוד בחור- גם בפיו סיפור דומה.נציג המת"ק אומר: ברור, משאיות חייבות לעבור דרך עוורתא.
אבל לבחור יש וואן, ולא משאית.
נציג המת"ק: אז בטח בצבע שחור.
לא, דווקא לבן...(ומה הקשר לצבע המכונית?).
אמרו לו שיעכבו אותו שבע שעות כעונש.
אחר כך דיברו על שלוש שעות.מפקד המחסום מסרב לדבר איתנו.
15:20: רכב TV של ה- BBC לא מורשה להיכנס לשכם, ומעוכבים בצד.
המת"ק עסוק בטיפול בהם וקבלת אישור עבורם (תהייה נוספת: האם זהו אחד מתפקידיו?)
איימן מגיע ומטפל בהם - הם (כמובן) מורשים לעבור.
15:45: אחרי מספר פניות טלפוניות למוקד ההומניטרי ולנציג המת"ק הנמצא במקום, פנינו למחסום בית פוריכ, לקחנו את מספר הטלפון של הבחור והבטחנו לשוב, בתקווה שלא נפגוש אותו בשובנו.
בעודנו מדברות איתו, ניגש בחור נוסף - גם הוא נשלח לעוורתא ונתפס (כצפוי) על ציר מדיסון.
16:00: בית פוריכ
המחסום ריק כמעט מהולכי רגל. במגרש החנייה העליון אין ממתינות מכוניות כלל, ביציאה משכם ספרנו 4 מכוניות.
מפקד המחסום ניגש לדבר איתנו, אומר ששקט היום ובכלל, וש"נעמוד שם בבקשה", דהיינו- מאחורי הקו הלבן.
מכיוון שבחווארה היו בעיות גדולות יותר, עזבנו אחרי כרבע שעה. כל המכוניות שעמדו בתור –עברו כבר, וגם נוספות שהגיעו בינתיים. כדקת זמן בדיקה לכל מכונית.
16:30- בשובנו, המתינו לנו לא פחות מחמישה מעוכבי ציר מדיסון.
התחושה שלנו היתה שלאור המחסום ה"חלק" היום, צריך לחפש פרנוסה במקומות אחרים, אז ממציאים משחק. כמה נחמד שיש משחקים...
אחרי שלוש דקות נוסף עוד איש לרשימת המעוכבים.
טלפונים למוקד ההומניטרי לא הועילו. "יש צו אלוף, הם צריכים למצוא דרכים חלופיות, אין לנו דרך להתערב בהחלטת מפקד המחסום," היו חלק מהתשובות.
פגשנו גם אמא וארבע בנות, אזרחיות ישראל, תושבות לוד, שנכנסו לשכם לבקר את סבתם, ונתפסו משיצאו. עוכבו עד להגעת המשטרה הכחולה. הן המשיכו להמתין גם לאחר עזיבתנו.
עזבנו את המחסום בשעה 17:00.
התקשרנו לבחור הראשון, שנתפס בשעה שלוש, והוא אמר: עכשיו שיחררו אותי, ותודה רבה על העזרה.