הגדר ומרחב התפר | מחסוםווטש

הגדר ומרחב התפר

אדמות חקלאיות וכפרים פלסטינים הכלואים מעבר לגדר ההפרדה

לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2002, הוחלט למנוע את המעבר החופשי בין הגדה המערבית לבין ישראל - מעבר שהיה קיים יותר מ-30 שנה - באמצעות הקמת מכשול ההפרדה – "הגדר". תכנון תוואי הגדר לא נצמד לקו הירוק, אלא התפתל במקומות רבים וחדר אל הגדה כדי להשאיר בשטח ישראל התנחלויות רבות ככל האפשר, ואף נלקחו בחשבון שטחים נרחבים להתפתחותן העתידית. השטח הכלוא בין הגדר לקו הירוק מכונה מרחב התפרinfo-icon.

במרחב זה נמצאות המובלעות של ההתנחלויות הקרובות לקו הירוק (כמו אלפי מנשה ואלקנה), כתריסר כפרים פלסטיניים שהגדר ניתקה ממרחב הגדה, ושטחים נרחבים של אדמות חקלאיות השייכות לכפרים הפלסטיניים שהגדר הפרידה אותן מהם. בסך הכול נמצאים במרחב התפר כ-140,000 דונם של אדמות חקלאיות פלסטיניות, שהם כ-12 אחוזים מכלל השטח הניתן לעיבוד חקלאי בגדה המערבית.

לכל מרחב התפר, אף שהוא שטח כבוש שלא סופח לישראל, אסור לפלסטינים להיכנס בלא היתר, בעוד שישראלים, ואף תיירים, יכולים לנוע בו בחופשיות.

מעבר לגדר ב 21 מובלעות 250000 אנשים
גדר ומחסום סגור לפני בתי הכפר
הגדר הוצמדה לבתי בית אמין והפרידה את התושבים מאדמותיהם. המחסום נפתח שבועיים בשנה
צילום: 
Aviva Konforty
Toggle accordion

בדרך למשתלה מעבר לגדר

מספר לא גדול של פלסטינים הקימו עסקים בשטחים שלהם במרחב התפר, אך עסקים אלה נגישים לישראלים בלבד, בעוד הם יכולים להגיע אליהם מבית רק דרך מחסומים. ביום בהיר אחד באוגוסט 2018 הודיעו רשויות הביטחון לבעלי המשתלות במובלעת אלפי מנשה, שהמשאיות המובילות זה 15 שנה שתילים ועצים ממזרח לגדר למשתלות שבמרחב התפר, לא יוכלו לעבור יותר במחסום חקלאי חבלה הצמוד אליהן. זאת, אף שלא נרשמה כל תקרית ביטחונית במהלך השנים הללו. מעתה עליהם לנסוע למחסום/מעבר אליהו הגדול, העמוס והמרוחק.

למחסום אליהו יוכלו להיכנס רק אחרי השעה 9 בבוקר, כדי לא להפריע למתנחלים היוצאים לעבוד בישראל. המשאיות עוברות שם בדיקה מדוקדקת: מורידים את הסחורה עם מלגזות למשטחים מיוחדים, וממתינים לכלבנים, ואלה רומסים ומלכלכים את השתילים. כל משאית נבדקת 30 דקות ורק 2 משאיות נבדקות בו-זמנית. כלומר מדובר בשהייה של שעות ארוכות במחסום, איחור רב בהבאת הסחורה למשתלות, בנוסף לאי הנחת והנזק שגורמים הכלבים.

כל הבקשות לבטל את רוע הגזירה לא נענו, ובעלי המשתלות הנואשים המשיכו לסבול בשקט. כאשר שאלנו: למה? התשובה הייתה כמו תמיד: מסיבות ביטחון. כעבור 8 חודשים נגוזו סיבות הביטחון וללא כל הסבר בוטלה הגזירה והסדר הקודם שב על כנו. "אם אתם דואגים לביטחון", אומרים לנו, "בנו חומה עד השמים, אבל על הגבול, לא על האדמות שלנו".         

 מתוך דוח 22/7/2018 .

 

להמשך...
Toggle accordion

ארוכה וקשה הדרך לחלקה החקלאית

עם שחר מחכה קבוצה של חקלאים ליד המחסום החקלאי עזבת ג'לעוד, מול היישוב נירית. אסור להם לפספס כי השער ייפתח ל-15 דקות בלבד. נמצאים שם חקלאים מהסביבה, וגם מכפרים רחוקים שהמחסומים הסמוכים אליהם נסגרו או נפתחים בשעות לא נוחות. הם מספרים על הדרך הארוכה והמפרכת, על הקושי להתאים את העבודה חקלאית ללוח הזמנים וההגבלות שהצבא מכתיב. תושב הכפר עזון עתמה, למשל, צריך להגיע לשער זה כדי להגיע לאדמותיו שנמצאות הרחק בכיוון ההפוך, ממש מול שער אורנית שנסגר סופית ב-2018. במקום 10 דקות שהיה לוקח לו להגיע מהכפר לחלקה שלו, עכשיו הוא מבזבז כשעה (כ-8 ק"מ). רובם מנסים להתבטא במתינות ובאיפוק, אבל תחושת העלבון והכאב מורגשת היטב. זה המצב כבר שנים רבות ועדיין לא התרגלו. אם החיילים מאחרים – אין מה לעשות, מחכים. אם חקלאי מאחר דקה – כבר לא נותנים לעבור. אין אלו תנאים סבירים לעיבוד אדמה. החקלאים מוותרים על חלק מהגידולים, אבל נאחזים במה שאפשר.    

מתוך דוח 28/06/2016 .

להמשך...
משאיות עם שתילים במחסום
בעלי המשתלות מחכים לבדיקת הצמחים במחסום אליהו
צילום: 
קרין לינדנר
כפרים פלסטיניים מבודדים  במרחב התפר

במחסום החקלאי חבלה אנו פוגשות את ילדי הכפר ערב א-רמאדין ומוריהם, העוברים בדיקה בהסעה לבתי הספר בחבלה הסמוכה שמעבר לגדר, ואת הנשים שנאלצות לחזור מהעבודה בגדה דרך המחסום, ולחפש הסעות לכפר המבודד שלהן.

לפי נתוני האו"ם חיים היום (2020), 11,000 פלסטינים בכפרים הפלסטיניים במובלעות מרחב התפרinfo-icon, שהגדר ניתקה מהגדה. בכפרים מבודדים אלה - כמו ערב א-רמאדין בדרך לאלפי מנשה, אום אל-ריחן בצפון הגדה, או נבי סמואל ליד ירושלים - חיי התושבים בלתי נסבלים.  התושבים חייבים להצטייד באישורים כדי לשהות בביתם הפרטי, וילדים קטנים לשאת תעודת לידה מקורית כדי לחזור הבייתה מבית הספר.

כדי להגיע לכפר השכן או לעיר הקרובה (הנמצאים ממזרח לגדר), לבתי הספר, לעבודה ולכל צורך כלשהו, עליהם להצטייד בהיתרים ולעבור במחסומים בדרכם הלוך וחזור. משפחותיהם וחבריהם, תושבי הגדה, אינם יכולים כלל לבקר אותם. האבסורד הוא שמהכפרים האלה הם דווקא יכולים להגיע לכל מקום בישראל בלי לעבור במחסום כלשהו, אך כבעלי תעודות זהות פלסטיניות אסור להם להימצא בה ללא אישור.

אין ספק שהניתוק שנכפה על תושבי הכפרים מסביבתם הקרובה פוגע קשות בכל תחומי החיים, בכלכלה, בחינוך, בבריאות ובמרקם המשפחתי והחברתי.

נבי סמואל - 1099-2099

מותר לי לצאת מכאן?

נבי סמואל - כפר בכלוב שקוף
האדמות החקלאיות של הפלסטינים במרחב התפר ומשטר ההיתרים

מדינת ישראל מכירה בזכותם של חקלאים פלסטינים על אדמתם הנמצאת במרחב התפר ומעבר לגדרות. המערכת הצבאית התחייבה בבג"ץ שלא תפגע באופן "לא מידתי" בפרנסת החקלאים, ותאפשר להם להגיע לאדמתם כדי לעבדה וליהנות מיבולה. היא גם החליטה אלו גידולים יוכלו הפלסטינים לגדל בכל אזור, מהי העבודה החקלאית הנחוצה לשם כך ובאיזו תכיפות. לשם כך הותקנו לאורך הגדר "שעריםinfo-icon חקלאיים". מלכתחילה היו השערים רחוקים זה מזה ומדרכים חקלאיות, ולעתים הגישה אליהם עם כלים חקלאיים קשה עד בלתי אפשרית. ואז הפכו השערים למחסומים.

מתוך 76 השערים שנפתחו לצרכים חקלאיים לאורך מאות ק"מ של הגדר, פעילים כל השנה רק 26, ואף הם סגורים רוב שעות היום. כמחציתם (13) פעילים כל ימות השבוע, והאחרים רק פעמיים או שלוש בשבוע. פתיחתם ונעילתם של כל השערים הפעילים נעשית על ידי חיילים לפרקי זמן קצרים, בפועל לכ-15 דקות בלבד, והם כפופים לאיחורים והמתנה ארוכה לבוא החיילים. גם קבלת אישור להעביר לחלקות את החומרים והכלים החיוניים לעיבודן מחייב משא ומתן ארוך ומייגע עם המִנהל האזרחי. אשר ל-50 השערים הנותרים שאינם פעילים כל השנה - כמחציתם אינם נפתחים כלל, ואחרים, הנקראים "שערים עונתיים", סגורים רוב ימות השנה.  

השערים/מחסומים לא הקלו על החקלאים ולא מנעו את הרס החקלאות. במקום שחקלאי יוכל להגיע לאדמותיו בדרך קצרה, בכל עת, ללא הגבלת זמן, עם העובדים הנדרשים לסייע לו בעבודה, ועם כל הציוד הנחוץ לו, הוא מצא עצמו עומד בפני מצב חדש: הוא אינו יכול להיכנס לשטח שלו אלא אם כן יש לו היתר מיוחד, במקרה הטוב דרך שער מרוחק שנפתח פעמיים או שלוש פעמים ביום לפרקי זמן קצרים. חקלאי שנכנס לשטחו בבוקר כדי לעבוד רק כמה שעות או כדי להפעיל את ההשקיה, אנוס להישאר שם שעות ארוכות, או אפילו כל היום, אם המחסום נפתח שוב רק בצהריים או בערב. בתנאים אלה, מעטים מאוד החקלאים שהקימו מערכות השקיה בחלקותיהם שבמרחב התפר, ונמנעת האפשרות לקיים במרחב התפר חקלאות יעילה. זוהי פגיעה בפרנסתם של כ-200,000 תושבים.

בשנים האחרונות עקבנו אחרי השטחים שהוחזרו לפלסטינים בכפרי ג'יוס, פלמיה וכפר ג'מאל, כשגדר ההפרדה הועתקה מערבה בעקבות פסיקת בג"ץ. מאדמות שוממות כמעט לגמרי, למעט עצי זית זנוחים, הן הפכו לגן פורח ומניב, שחלקותיו מסודרות ומוקפות גדרות אבן להגן עליהן מפני חזירי הבר, ומערכת השקיה מתוכננת היטב, המאפשרת לגדל גידולים שונים.

רא"מ מסחה, נידאל עאמר, מספר על מצוקת התושבי בכפרים שאדמותיהם נמצאות במרחב התפר, מעבר לגדר.

על המסיק והשערים/המחסומים העונתיים

ענף הזית הוא "חקלאות הצומוד" של הפלסטינים, הגידול היחיד שאינו דורש עיבוד רציף, ולכן הוא הגידול העיקרי בשטחים שהכניסה אליהם נאסרה ללא אישור או תיאום מיוחד. למרות כל התחייבויות לבעלי אדמות מרחב התפרinfo-icon, בחורף מוקצים לכל כפר רק 2–3 ימים לטיפול במטעים, ולפעמים גם זה נמנע מהם. במהלך השנים חלה הרעה של ממש בתנאים המאפשרים את המסיק: השערים העונתיים נפתחים בכל כפר רק לפרקי זמן קצרים ולא למשך כמה שבועות, והתאריכים נקבעים ללא התחשבות בצורכי החקלאים.
עונת מסיק הזיתים, שהייתה בעבר חגיגה של מפגשים משפחתיים, נהפכה למשימה שקשה לעמוד בה בגלל אי מתן היתרים מספיקים ומחסור בידיים עובדות. לעזרת החקלאים הפלסטינים מתגייסים כל שנה ארגוני זכויות אדם וישראלים וזרים המורשים להגיע למרחב התפר. החגיגות המשפחתיות בוטלו.
לאחרונה קבעו מומחים שהיבול של כרמי הזיתים בשטחים האלה נמוך מהיבול בשטחים שהגישה אליהם חופשית. אולם האיסור לעבד את המטעים פוגע קשות לא רק בפרנסתם של החקלאים: אם המטעים לא יעובדו והפרי לא יימסק, השטחים האלה עלולים להיחשב כ"אדמות מדינה" ויופקעו לטובת ההתנחלויות הסמוכות להם. 

אשה מוסקת ב-2020
צילום: 
מחסום ווטש
נציגות מחסוםוואטש מפגינות למען מתן היתרי מעבר ללחלקות החקלאים
חקלאים במחאה ובהמתנה לקצין
פלסטינים וחיילים עוברים לדרך המחסום החקלאי לכוון המת"ק
פלסטינים וחיילים שבים מהמחסום החקלאי לכוון הכפר