בקעת הירדן (כולל צפון ים המלח) היא רצועת הגבול המזרחי של הגדה, הגובלת בממלכת ירדן. היא משתרעת על 1.6 מיליון דונם, שהם קרוב לשליש משטח הגדה כולה. קרוב ל 90% מהשטח בבקעה מוגדר כשטח C והוא בשליטה ישראלית מלאה. השאר, שטחי A, B בשליטת הרשות הפלסטינית, ובהם יישובים מפוצלים ומבודדים אלה מאלה.

כ- 10,000 ישראלים מתגוררים בהתנחלויות בבקעה יחד עם כ- 65 אלף פלסטינים המפוזרים שם ביישובים עירוניים וכפריים ועוד כ- 2700 חקלאים ורועי צאן ובקר, שמתגוררים בקהילות קטנות בדרך כלל במאהלים מרוחקים. קהילות אלה הן פלח אוכלוסייה המוחלש והנרדף בגדה, אשר סופג התעללויות בלתי פוסקות הן מידי המינהל האזרחי הן מידי פורעי המאחזים. אלה וגם אלה נעזרים בכוחו ובנוכחותו של הצבא המסייע להם ומעניק להם גיבוי.

קובעים עובדות בשטח: הסיפוח כבר כאן

מדינת ישראל החלה בפעולות מכוונות לסיפוח דה יורה של הבקעה מייד אחרי שנכבשה ב- 1967, במטרה לתפוס חבל ארץ רחב ידיים זה, שאדמתו פורייה ומשופעת במים, לפני שהרשות הפלסטינית תצליח לבנות ולפתח בו תשתיות לעיור ולתעשייה. לשם כך יצאה המדינה בהכרזה על כ 50% מהשטח כאדמת מדינה; שטחים נרחבים הוכרזו כשמורות טבע ושטחים אחרים כשטחי אש לאימונים צבאיים, שחלים פעם או פעמיים בשנה. מאחזים פיראטיים צצים בן לילה על גבעות החולשות על היישובים הפלסטינים, ומקבלים הכשר מהיר ודרכי גישה סלולות מהמועצה האזורית, וחשמל ומים מבסיסי צה"ל בסביבה. 

הגדרת שטחי אש ושמורות טבע באזורי המגורים והמרעה של קהילות הרועים (אך לא של ההתנחלויות והמאחזים) היא עוד דרך לייצר טרנספר שקט, ולאלץ את התושבים לפַנות ולהסתלק. זהו מצב בלתי אנושי שנפל על הפלסטינם בהמתגוררים שם עוד מלפני הכיבוש. בתקופות של אימוני הצבא הם מסולקים ממגוריהם כמעט ללא התראה, לשעות ולפעמים ליממות, בחום היוקד בקיץ ובקור המקפיא בחורף. בנוסף למכה זו סובלים אנשי קהילות הרועים מהתנכלויות והתעללויות מצד אנשי המאחזים, ללא ההגנה שהיתה אמורה לבוא מצד הצבא. להיפך, התופעה של מעצר פלסטינים שהעזו להתלונן הולכת ונפוצה. התהליך מחמיר מדי יום. התושבים הפלסטינים ניצבים חסרי אונים מול מתנחלים אלימים, מול מינהל אזרחי תוקפני ומול צבא אדיש ו/או משתף פעולה עם המתנחלים.
 

מחסומים בבקעה   ישראל הציבה מספר מחסומים בין ההר לבקעת הירדן למרות השקט השורר במקום. ארבעה מחסומים כאלה עדיין קיימים. תיאסיר, חמרה, מעלה אפרים וייט"ב. במחסומים אלה (חלקם לרוב לא מאוישים) נבדקים כלי רכב פלסטינים ורק תושבי האזור, בעלי אישורים,  יכולים לעבור. מצב זה מקשה על מרקם החיים היות ורוב שירותי הבריאות והחינוך נמצאים מחוץ לאזור. המחסומים משפיעים גם על תושבי ההר, כי הם אינם יכולים להגיע לאדמותיהם שנמצאות בבקעה. נפגעים גם הקשרים החברתיים והמשפחתיים ההדוקים שבין תושבי הבקעה ותושבי ההר. 

חסימות   הצבא מציב חסימות בין מגורי הקהילות  לבין הכביש הסמוך, המוביל למרכזי חיים חשובים. שבילים שהמוקמים בעיקר בחורף, נהרסים מייד. דבר זה מפריד בין המאהלים ובין  אזורי המרעה שהוא הבסיס לקיומם, וכן מקשה על הגישה לשירותי מסחר, בריאות וחינוך. החסימות הן מפגע סביבתי כגון תעלות, תלי עפר מוגבהים לאורך הכביש, וסלעים החוסמים את הנתיב. חסימות אלה מקשות גם על רכבים של ארגונים הומניטריים, הבאים לסייע  לקהילות הרועים של בקעת הירדן.