בית פוריכ, זעתרה (תפוח), חווארה, עורטא, יום ד' 16.4.08, בוקר

צופות: 
עדנה ק' וענבל ר' (מדווחת)
16/04/2008
|
בוקר


כללי
במחסומים רגוע. המת"קים מוציאים תעודות אח"מ, שמטרתם להקל על בכירי הרשות לעבור במחסומים.
 

7.10 זעתרה
התור מכיון שכם לא ארוך. מכיוון טול כרם האוטובוסים נבדקים בקפדנות והנוסעים מעוכביםinfo-icon למשך 20 עד 30 דקות.


7.30 חווארה
התורים לא ארוכים. אין בדיקות להולכי רגל שנכנסים לשכם. אין מעוכבים. לא השתהנו  במחסום, חזרנו אליו מאוחר יותר והמצב נותר בעינו.
סגן ט.מהמת"ק מעדכן כי 102 בכירים ברשות הפלסטינית זכאים לתעודות אח"מ. נושאי תעודה כזאת, אמורים לעבור במחסומים בלי תור, ועל החיילים לכבד את התעודות ואת בעליהם. ט. ביקש במפורש להפיץ את המידע בקרב נשות ווץ', למקרה שחיילים לא יכירו את הנוהל החדש.
עניין האחמי"ם עורר מחלוקת אצלנו. לדעת עדנה הרשות לא צריכה להסכים לזה, בכיריה מוכרים את עמם תמורת נזיד עדשים, ואת התוצאות נראה בבחירות הבאות בגדה. לדעתי, כל צעד אשר יקטין את החיכוך עם הפוליטיקאים בצד השני, הוא צעד נבון מבחינת ישראל ולי כישראלית יש טעם לקדם אותו. 

טרקטורים מכשירים שטח על יד מטע זיתים ממערב למחסום. לא ראינו פגיעה בעצים, אבל כדאי לעקוב.


7.50 עוורטא
באנו לבדוק אם יש במקום חוליות של גובי מסים מטעם הרשות, וזאת משום שעל פי השמועה, סגירת מחסום בית איבא לתנועת משאיות, נועדה לאפשר לרשות להעמיק את הגביה בעוורטא.
לא ראינו את הגובים. סוחר מקומי אמר שהם מגיעים כל יום לביקורות פתע. אין לנו הוכחות שהתנועה המסחרית העברה לפה בקנוניה של הרשות עם הצבא, אבל יש סימנים לכך. בכל מקרה, הפגיעה בכלכלה של צפון מזרח הגדה היא קשה.
במשך שעה ארוכה נהגים עמלו להעביר ארגזים של תרופות ושל ציוד רפואי ממשאית אחת, למשאית אחרת המצוידת באישור כניסה לשכם. לאישור כזה יש משמעות כלכלית ברורה. חשבנו כי מלבד הצורך הבטחוני (הכולל אמצעי לחץ לגיוס משתפי"ם) תרבות האישורים משמשת כר פורה להיווצרות שחיתות בתוך המשרדים המתווכים, המתקי"ם.
 
8.10 בית פוריכ
נהגים ממתינים כחצי שעה בכניסה לשכם. מכיוון היציאה אין תור.
הבדיקות מתנהלות בעצלתיים. החיילים לא ממהרים לשום מקום, הם מעטים והתנועה לשני הכיוונים עוברת במסלול בדיקה אחד (באבסורד האופיני למצבנו במחסומים, אנחנו מייחלות לבואם של חיילים נוספים). נהג טנדר עמוס בקרטונים של ביצים מבקש שנתערב לפני שהביצים יתקלקלו. למפקד המחסום אין סבלנות לניג'וסים שלנו, אבל באיזה אופן נסתר, התור נעלם.

נוסף למחסומים ביקרנו בבתים בכפרים בית פוריכ ובוריק. לאחר מכן נכנסנו למועצה המקומית בקוסין למסור מידע על האפשרות להגיש בקשה לרשיון מיוחד למעבר משאיות בבית איבא. במקרה הגענו באמצע פגישה של נשות הכפר עם יועץ מתחום בריאות הנפש.  מיד הוזמנו פנימה. בסוף הפגישה היועץ חילק שאלונים לאיתור בעיות נפשיות. אחת המשתתפות הציצה בשאלון ואמרה, לפי מה שכתוב, כולנו פה משוגעים. במצב שלנו, איך אפשר אחרת?
 

שבות עמי
עברנו על הדרך ויש, יש מתנחלים על המאחז שכבר פונה פעמים כה רבות.
 
נספח
אספנו כמה נתונים אקראיים על השכר באזור שכם.
פועל עירוני: 50 ₪ ליום.
שכר חודשי של מזכירה/פקידה עם תואר ראשון: 1000 ₪ לחודש.
פקיד זוטר ברשות הפלסטינית: 1200 ₪ לחודש.
פקיד בעל משפחה: 1500-1800 ₪ לחודש.
שוטר: 2000 ₪ לחודש.
שכר של פועל חקלאי בכפר: 5 ₪ לשעה.
תשלום לגן ילדים, 4 שעות ביום: 35 ₪ בחודש (גננת אחת שומרת בביתה על 30 ילדים בני 4 עד 5)
טכנאית הרדמה בבית חולים: 2000 ₪ לחודש.

עם טכנאית ההרדמה (לא הכרנו את המקצוע הזה) שוחחנו עת ארוכה בביתה. כאשר למדה בתיכון הצבא ירה בחבר שלה. היא ביקרה אותו בבית חולים, וראתה אותו גוסס ביסורים גדולים. היא לא סיפרה להוריה עליו ועל מותו, אבל החליטה ללמוד הרדמה. בדמעות היא אומרת שאין לה שאיפות נקם. היא לא רוצה לבזבז את החיים סגורה בבית עם ילדים, היא רוצה עבודה ומכונית וחיים טובים. בבית החולים בו עבדה נגמר התקציב ופיטרו אותה. כרגע היא מובטלת. החלום הרחוק שלה הוא לקבל אישור יציאה מהגדה וללמוד בהדסה בירושליים. היא שואלת אותנו אם  הישראלים מודעים למצב הקשה של הפלסטינים. התשובה שלנו- מרבית הישראלים כלל לא מתענינים בנעשה בשכם, ורואים את כל הפלסטינים כמחבלים פוטנציאליםinfo-icon- מדהימה אותה.