קלנדיה

צופות: 
ורג'ניה ס.,עינה פ. (מדווחת), ארבעה תלמידי י"ב מבית ספר תיכון בינלאומי במאסטריכט, הולנד, ושני עיתונאים מן האתר באנגלית "טיימז אוף איזראל"
03/05/2016
|
בוקר

בוקר שלו

 

מיד כשהגענו למחסום בשעה 5:30 יחד עם ארבעת האורחים הצעירים ושני העתונאים, ראינו שהתורים היו קצרים יחסית (בקושי חרגו מן הסככה) לשעה זו, וכך הם נשארו למשך כל הבוקר.

 

השער ההומניטרי לא נפתח כלל בגלל חוסר הדוחק וקצב ההתקדמות דרך המכלאות לתחנות הבידוק. שאלנו כמה אנשים שחיכו בתור איך היה בימים הקודמים השבוע ובמשך השבוע שעבר (חול המועד פסח), וכולם אמרו שהמצב אז היה דומה מאוד להיום. הכתב ראיין מספר פלסטינים גם מול וגם ללא המצלמה, והצלם גם צילם את המצב הכללי במחסום (כולל בשרותים, שממש זעזע את הכתב).

 

לקראת סוף המשמרת, הגיע ופנה אלינו דרך הסורגים קצין מעוטף ירושלים שהתענין ברושם שלנו מתפקוד המחסום היום. הוא ציין שמעודדים את החיילים לעבוד ביעילות כדי לקצר את זמן ההמתנה, ואנו מצדנו הדגשנו את חשיבות הנוכחות והפיקוח של קצינים במחסומים, שלא לדבר על הרחבת יכולת מחסום קלנדיה לטפל במספר האנשים שעשויים להגיע אליו ביום רגיל לחלוטין. יש התעניינות מוגברת של העיתונות בימים אלו במחסום קלנדיה, גם בגלל ההודעה של משרד האוצר על הקצאת כסף לשיפור המצב במחסומים וגם בגלל התקרית בחול המועד שבה אם בת 23 ואחיה בן ה-16 נהרגו מירי מאבטחים באזור מחסום הרכבים. לכן התרשמנו שמשרד הבטחון והצבא מגבירים את מאמציהם ביחסי ציבור. הקצין אף דיבר עם הצעירים מחו"ל (שנים מהולנד, אחד מדנמרק, והרביעית מקנדה, שלומדים ביחד בבית ספר) וענה על שאלותיהם. (הכתב בקש לראיין גם אותו והוא הסכים בתנאי שיקבל רשות דרך הצנורות המקובלים.)

 

עברנו דרך אחת המכלאות הכמעט ריקות בשעה 7:15 ונתקלנו במשפחת תיירים אמריקאים (זוג ושני ילדים). התברר שהאישה, אזרחית ארה"ב אבל, כנראה, ילידת הגדה, לא ידעה שהיא צריכה להצטייד בהיתר בגלל זהותה הפלסטינית, ולא נתנו לה לעבור בלעדיו. ממה שיכולנו לשמוע בצד השני של הקרוסלה, נדמה שהסבירו לבעלה שהיא צריכה ללכת למת"ק בשעה 8:00 כדי לקבל היתר. אבל האישה בחרה לחזור לעומת שבאה, בזעם, החזיקה את הדרכון האמריקאי באוויר וצעקה באנגלית, לידיעת הממתינים בתור שעוכבו, שהיא אזרחית אמריקאית ולא מרשים לה לעבור! היה קל להזדהות עם התיסכול שלה. כתוצאה מן העיכוב, לא יצאנו מן המחסום עד 7:40. זה היה בעצם ה"אקשן" היחידי שהיה לעיתונאים שם באותו בוקר.