בית אמין, חבלה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
נורה רש (מדווחת), רותי קידר (שותפת למשמרת)
20/04/2016
|
בוקר

6.00 הגענו לחבלה ובדיוק פתחו החיילים את השער. הפתיחה לחצאין של צד אחד (כי מסוכן לפתוח לרווחה) ובכל פעם שעוברת עגלה או כלי רכב חייבים לפתוח יותר את השער  ומיד לאחר מכן, טורח אחד החיילים להחזיר המצב לקדמותו....

באחת החמישיות הראשונות הגיעו 6 פלסטינים והחייל דורש שאחד יתפנה אחורה (סדר מוכרח להיות!), מה שגורם לריב בין הפלסטינים וכמובן החיילים לא מוותרים. לבסוף שוככת המהומה ופלסטיני אחד נסוג לאחור ויגיע עם החמישיה הבאה. איזה  חיים אלה?

גם במשמרת שלנו הגיעו הרבה יותר פלסטינים מכפי שאנו רגילות לראות (לא ספרנו אך המספרים שדווחו על ידי שושי וליאורה מתאימים להערכה שלנו. הפלסטינים העוברים כאן מתפזרים לכל מיני מקומות עבודה ואחד אף אמר לנו שהוא הולך לבית חולים (יש לו הפנייה).

7.00 הגיעו בהפרש זמן קצר שני מיניבוסים המובילים מורות מחבלה לערב אל-רמדין. המורות יורדות להיבדק בבולם וחוזרות למיניבוס. בעוד זמן קצר יחזרו המיניבוסים עם התלמידים. אנחנו הספקנו לראות רק אחד מהם, כי יצאנו לדרך לשער אורנית.

7.50 הגענו לשער 1447 כועסות פעם נוספת על השער הסגור שליד אורנית לעומת זה הפתוח שממנו צריך להגיע בעליה מפותלת (מדדנו: 3.5 ק"מ) לכיוון האדמות באורנית. הפלסטינים כבר "מתמודדים" עם המצב ושתי מכוניות שקבלו היתר עושות נגלות הלוך ושוב (תמורת תשלום) עם פועלים הנדחסים לתוכם. החיילים הם אלה שפגשנו קודם לכן בחבלה ואחד מהם עומד בעמדה עם תת-מקלע שלוף ומופנה כלפי הפלסטינים העומדים בשורה (בהחלט ממושמעים...) ומקריאים בזה אחר זה את מספר ת.ז. שלהם. פלסטיני אחד נעצר כשהחיילים זיהו משהו לא תקין בתעודה שלו. הם מתחילים לטלפן וגם מתייעצים ביניהם, לא סוגרים את השער בינתיים. הניסיון שלי לגשת ולברר  מה הבעיה נתקל בקיר אטום של עויינות. 8.30 – עזבנו מבלי שאנו יודעות מה הוחלט לגבי המעוכב.