קלנדיה

צופות: 
רחל קושנר; אווה מנסה; הקון הבילה, סופרים אורחי "שוברים שתיקה" וחנה בר"ג (מדווחת)
14/04/2016
|
בוקר
יום שחור בקלנדיה
מישהו איפה שהוא "עשה טעות" וכתוצאה החרימו עשרות, אם לא מאות אישורי עבודה לפלסטינים. עכשיו צריך "למיין" את "המסוכנים" מאילה "שאינם מסוכנים" - לא פחות מסובך ממבצע אנטבה. עשרות אנשים באו להתלונן ולבקש עזרה - ואנו ידינו קצרה. הזעם והתסכול הן של הפלסטינים והן שלי היה בלתי נישלט. היו רגעים, לראשונה בשנותי הארוכות בקלנדיה, שנכנסתי לחרדה. פחדתי להחנק!
04:00: כבר בכניסה מכוון 443 הרבה הולכי רגל שהצליחו לעבור מיד בפתיחת המחסום. התור הגיע עד קצה הסככה, אך מעבר דרש רק כ-20 דקות. יש קפה חם ויש ביגלה והכל נראה כמו מאז ומעולם.
05:00 התור ארוך יותר ומתחילים להופיע המסורבים. חשבתי שמדובר רק במעטים ולקחתי מספרי זהות. עברה כרבע שעה והתברר שמדובר בהרבה מאד אנשים ואין עוד טעם באיסוף מספרי זהות.
05:30: האורחים הגיעו ותשומת הלב התרכזה בהם. רק כעבור כשלושת רבעי שעה התחיל זרם המסורבים, שהסיטו את האורחים מעט הצידה ו"התנפלו" עלי. התיסכול והזעם כמעט גרמו לי "להתקף לב".
06:15: החצופה מהמינהל האזרחי הופיעה. "תסתלקי מכאן, את מפריעה לי, לכי לחברים שלך, אני אקרא למישטרה ואל תלמדי אותי את העבודה שלי". המאבטח שפחד להפסיד את ההצגה התערב והפנינים שבפיו עלו בהרבה מונים על אלה של המת"קניקית. השוטר, שכנראה מכיר אותי הציע להם לא "להתעסק איתי" כי "היא מסוכנת" - אם לא ידעתם עד עכשיו שאני מסוכנת הנה לכם ההוכחה הניצחת! הכל מפי הגבורה.
נשארנו בקלנדיה עד שעה שמונה. האורחים הצליחו לשוחח עם כמה מהאנשים שעמדו בכלובים, אך השיחות נפסקו בכל פעם שהקרוסלה נפתחה.  טוב לראות מעת לעת איך נראית קלנדיה ואיך נראה הכיבוש לאנשים שזו החשיפה הראשונה שלהם לזוועה.