דומא, מג'דל בני פאדל

צופות: 
נטלי כהן, האני סטולמן, ג'וי (אורחת).חיה גינתון, נעמי בנצור (מדווחות) ברכב נאדים
06/04/2016
|
בוקר

9:15 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין. חיילים נראים בתחנות האוטובוסים לאורך כביש 5. 

9:45 צומת תפוח. חיילים בתחנת האוטובוס. במתחם אין נוכחות צבאית. עבודת הריצוף נמשכת. 

 

 

הרבה אנשים שוחרי טוב פגשנו היום בדרום הגדה:  קבוצת צעירים מבלגיה שביקרו בדומא  כדי לראות מקרוב את שני פשעי השרפה הנוראים שאיש עדיין לא נתן עליהם את הדין ולהזדהות עם התושבים.  נציגי ארגון הומניטרי בינלאומי שאף הם הגיעו לדומא כדי לאמוד את נזקי השרפה השנייה ולעזור לזוג הצעיר בשיקום ביתו. עובדים סוציאליים, נציגי ארגון בינלאומי אף הם, שבאו להושיט עזרה נפשית לאנשים שאבדו את קורת הגג המינימלית שלהם. כל אלה הגיעו כדי לסייע במעט בתיקון העוולות שהכיבוש הישראלי גורם לתושבים הפלסטינים בגדה מזה 49 שנים.  

 

 

10:15 מג'דל בני פאדל. 

הגענו לכפר בעקבות ידיעה שהתפרסמה בעיתונות על מחסומי פתע ביציאה מהכפר. בבית המועצה אנו פוגשים את ג',  המזכיר. בביקורינו הקודמים התרשמנו שהוא אינו שש לפגוש אותנו, וכך גם הפעם. כמו בביקורים הקודמים  גם הפעם הוא מצייר תמונה וורודה,  מאד לא טיפוסית למתרחש בגדה. אולם, אם בפעמים הקודמות ניתן היה לקשור את השקט בכפר בהיותו מרוחק מההתנחלויות האלימות ולכן גם אינו יעד לפעילות צבאית, הפעם ברור לנו שגם הכפר הזה חווה פעילות צבאית. 

וכך מגמד המזכיר את מחסומי הפתע: אלה הוצבו לא בכניסה הראשית לכפר, אלא בדרך המובילה לעקרבא. הצבת המחסומים לא נועדה לפגוע בתושבים, אלא לתפיסת גנבי רכב .

יכול להיות שאולי היא קשורה גם לעצירת מבוקשים, אך איש מהכפר לא נפגע.  

לדבריו, ל-3600 תושבי הכפר אין מניעה להגיע לאדמותיהם. הם אינם זקוקים לאישורים. את 10.000 הדונם השייכים להם המצויים ליד מעלה אפרים וליד שילה הם אינם מעבדים לא כי מגבילים אותם, אלא מרצונם החופשי. חלק מהאדמות הללו מוחכרות והחוכרים מגדלים עליהן חיטה. לאור הפסקות החשמל היזומות לערים הפלסטיניות הגדולות, ג' ממהר להציג בפנינו חשבונות של חברת החשמל הישראלית. החותמת עליהן היא הוכחה שהחשבונות שולמו. ג' מדגיש כי הכפר אינו חייב ולו שקל אחד לחברת החשמל. התשלומים עבור מכשירי הסלולר של התושבים נגבים ע"י חברה פלסטינית בבעלות איל ההון אל מסרי שמושבו בשכם. 

ג' מספר לנו שבחדשות של רדיו פלסטין הודיעו שאתמול הגיעו  הצבא והמשטרה בלוויית מתנחלים לדומא.  אנו מחליטים לנסוע לשם. 

 

11:00דומא

כבר בכביש הכניסה לכפר ניתן לראות את סימני העימות שהתרחש אמש: אבנים גדולות וצמיגים שרופים פזורים לכל אורך הדרך. אנו פוגשים את ז. מיודענו. הוא מאמת את הידיעה. כוחות משטרה, צבא ומתנחלים הגיעו לכפר, והתושבים יצאו לקראתם. החיילים תקפו אותם ברימוני גז וגם בכדורי גומי. אחד התושבים נפגע בראשו והובהל לבית החולים, שם הוא מאושפז עתה. 

ליד הבית השרוף של משפחת דוואבשה  מתגודדת  קבוצה של צעירים מבלגיה, מדינה שכידוע חוותה לאחרונה  אירועי טרור מחרידים. ניכר עליהם שמראה הבית השרוף והפרטים על בני המשפחה שנשרפו חיים שהם שומעים מפי המדריך מזעזעים אותם. כמה מהם מגלים בנו עניין בזכות תגי מחסום ווטש שאנחנו עונדות. אנו מספרות על מטרות הארגון והם מצלמים את התגים שלנו. 

אנו הולכים לביתו של איברהים, העד היחיד שראה את המתנחלים ששרפו את בית משפחת דוואבשה. לפני שבועיים הוא ואשתו נצלו בנס לאחר שחדר השינה שלהם עלה בלהבות. מאז איברהים נחקר מספר פעמים, שבהם הוטחה בו אשמה שהוא זה שהעלה את ביתו באש. לא פחות. עתה, לאחר החקירה האחרונה הוא בביתו, אך צפוי להיחקר שוב. בחדר שלא נפגע בשרפה הוא יושב מלווה בבני משפחתו, עם נציגים מארגון Humanitarian Commission for Human Aid וביחד הם ממלאים טפסי אומדן הנזקים. 

 

11:45 חירבת מראג'ים

גם למקום שכוח אל זה הגענו בעקבות ידיעה בתקשורת על הריסת שלושה בתים ע"י הצבא.  הישוב הקטנטן, 7 משפחות בסך הכל נמצא במרחק קצר מאד מדומא. הוא משויך מוניציפלית לדומא, למרות שאדמתו שייכת לתלפית. המשפחות מתגוררות במספר חורבות, שרידי ישוב קדמוני, ומתקיימות ממרעה ומגידולים חקלאיים מועטים. לרוע מזלם, הם מוקפים בהתנחלויות הלא חוקיות מן האלימות ביותר בגדה שמתנכלות להם ולצאנם (קידה, עדי עד, אחיה). כדי להיטיב במעט את תנאי המגורים המינימליים שלהן, הקימו שלוש משפחות מבני בלוקים מעל חורבות האבן של מגוריהם. עד מהרה קבלו המשפחות צווי הריסה. הסיבה - הבנייה נעשתה על שטח C. (נימוק מוזר במיוחד כשמדובר בכמה מבנים פזורים בשומקום). א. המתגורר במקום, מספר לנו בעברית טובה (תוצאה של שנות עבודה בנתניה ובתל אביב) כי טווח הזמן בין קבלת הצווים ובין הגעת הבולדוזר היה קצר במיוחד. כך לא התאפשר למשפחות לפנות לעורכי דין ולערער באמצעותם על צווי ההריסה. מבנים אחרים, שתוספת הבלוקים עליהם הוקמה לפני הסכם אוסלו, לא נהרסו. א. מספר לנו ששתי משפחות עזבו את המקום ועברו להתגורר בשועפאת. השלישית נשארה בלא קורת גג מינימלית. בחור ובחורה, עובדים סוציאליים מטעם Medicins du Mondeמגיעים למקום. לשאלתנו, ביכולתם להושיט עזרה מוראלית בלבד. לארגון שלהם אין אמצעים לתמיכה כלכלית באנשים שאבדו את מגוריהם. 

בדרך חזרה, מחסום משטרה ביציאה מכביש 458 לכיוון תל אביב.