קלנדיה

בוקר קשה במיוחד

שוב אנו מציינות שמחסום קלנדיה לא בנוי ולא מצויד דיו כדי לכלול את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה לבית ספר, לבתי חולים, וכו', וכו'. ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי.

כשהגענו בשעה 5:30 כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות אבל קצב ההתקדמות היה איטי והתורים הגיעו עמוק, עמוק לתוך החניון -- וכך זה נשארו עד השעה 7:30 לערך. בשעה 6:30 התחלנו לעקוב אחרי אדם בקצה אחד התורים ולקח לו 50 דקות עד שנכנס לתחנת הבידוק.

שוחחנו במשך הבוקר עם אנשים בתור, וכולם אמרו שלעומת השבוע שעבר, כאשר המצב היה הרבה יותר קל, התורים הארוכים והאיטיים היו גם ביומיים הקודמים השבוע. לאלה שבקשו מאתנו לשפר את המצב, המלצנו בחום --  ולא בפעם הראשונה -- שיבקשו מהמעבידיהם להתלונן על המצב במחסום למשרד להבטחון, כי מעבידים אחרים כבר הביעו את מרירותם והמסר מחלחל לתודעת הצבא והציבור. (חברים אמריקאים שלנו אמרו לנו שאפילו הייתה כתבה על הנושא במגזין "טיים".)

השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:15 ע"י אחד המאבטחים (חיילת המת"ק הגיעה רק בשעה 6:25) ופעל כהלכה עד לשעה 7:30. אז חיילת המת"ק החליטה שאין צורך בו יותר והכריזה עליו כסגור, אבל השאירה את המפתח עם המאבטח כשעזבה.

התורים אמנם התקצרו אחרי השעה ,7:30 אבל בקשנו מן המאבטח לככניס דרך השער ההומניטרי אישה עם שלושה ילדים (אחד על הידיים, שני מחזיק את היד הפנויה שלה, ושלישית, נראית כבת 9) כדי שהילדים לא ימצאו את עצמם כלואים באחד המכלאות הצרים. בהתחלה הוא השיב שאסור לו לדבר אתנו בכלל. אחר-כך הסכים להכניס את המשפחה דרך השער. כאשר הגברת והילדים התחילו ללכת בכיוון השער, עוד אנשים (מבוגרים, ז"א, נראו בגיל שממילא רשאים להכנס דרך ההומניטרי) גם התחילו ללכת לקראתו. ואז המאבטח הקים סקנדל וצעק שהוא מרשה רק לאישה וילדיה להכנס ולא יפתח את השער עבורם עד שכל היתר (בקושי שישה אנשים) יסתלקו. 

"אתן רואות מה שעשיתן!" צעק עלינו, כאילו שגרמנו לפשע מלחמה במשמרתו. ואנו שקלנו להמליץ לו שינשמום עמוק ויקח צעד אחורה כדי לקבל קצת פרספקטיבה על המצב: סך הכל אישה עם שלושה ילדים קטנים וכמה אנשים קשישים רוצים לעבור דרך השער ההומניטרי, שממילא יכלו לעשות אילו הגיעו כמה דקות קודם. אבל מהר מאוד הבנו שעמד מולנו גבר צעיר עם רובה שהערכתו העצמית כרוכה בהפגנת כוחו על חלשים, ואין טעם לנסות להכנס לדיאלוג.

האישה עם שלושת הילדים חזרה לתור דרך המכלאות, והשאר בעקבותם. בשעה 7:50 גם אנחנו הצטרפנו לתור לידה, בתקווה שנצא מן המכלאות באותו רגע כדי לעזור לילדים לדחוף את הקרוסלה, אם צריך. עברנו דרך הבידוק ויצאנו בשעה 8:10.