תרקומיא, יום ה' 10.4.08, בוקר

0500-0700

אנו נוסעות על הכביש בואכה המחסום, מיניבוסים עם פועלים אינם נוסעים לקראתנו, משמע: יש בעיות במחסום, המעבר אינו חלק. מחר יהיה היום הראשון לפתיחת הטרמינל החדש בתרקומיה, טרמינל שנבנה על הקו הירוק.

לפיכך אנחנו עם "כובע" של הגנה על זכויות אדם.

גבר פלסטיני כבן חמישים מהכפר עידנא הקרוב למחסום מעברו השני, מועסק במקום על ידי חברת האבטחה. הוא מכוון את התור, ומסביר למגיעים מה עליהם לעשות, היכן נכנסים וכו'. אנו מבקשות להיכנס ולראות מה קורה בפנים, אך הדבר אסור.

בשטח נראות המון גדרות. כולנו מכירות, המון המון גדרות.

אנקדוטה: כשחזרתי מהמחסום בשעה 0800, הגעתי לגדרה ונגשתי לבעלים של אחת המסגריות הגדולות במקום כדי להתייעץ איתו לגבי בנייה של אחד הפסלים שלי. הוא איש נחמד ומבין גדול בטכנולוגיה הקשורה במתכות, הוא שמח לבואי והתפנה לשבת איתי, וכמובן שאל לשלומי ולמעשי. סיפרתי לו שהבוקר הייתי בתרקומיא וכמובן הזכרתי את כל הגדרות שם, הוא קצת השפיל מבט כשסיפר לי שהוא זה שמספק את כל הגדרות הללו.... עולם קטן!

השעה 0530. אנו נוסעות לצד השני של המחסום, מחנות את הרכב קרוב לנקודת היציאה, בתוך המגרש, בין סימני החניה.

המאבטח מבקש שנזיז את הרכב כי הוא צריך שטח סטרילי. אנחנו מתעקשות להחנות, המקום מסומן לחנייה, מה פתאום שטח סטרילי? מנהל האתר מגיע. בחור נחמד. אנו מבקשות להבין, אם סימנו המבינים את מקומות החנייה, למה יש פתאום הנחיות חדשות לגבינו?!

הוא אומר משהו שהסתיים בזה שאנחנו "באות לעשות בעיות". כמה דקות של שיחה ברוח טובה הופכות את היוצרות. כן, הוא "מעריך את המאמץ שלנו, הוא פה כדי לתת שירות לפלסטינים, הוא רוצה שהכול יתנהל מהר וכשורה, הוא מנסה לייעל". הוא מאפשר לנו לחנות במקום שבו חנינו, ובעיית האזור הסטרילי נפתרת.

אנו מדברות עם הפלסטינים היוצאים, והם מאוד מרוגזים. מסתבר שהם הגיעו למחסום הישן כק"מ מזרחה משם, שם הם נבדקו על ידי החיילים. אלה שהגיעו ברכבים פלסטינים והורדו על יד המחסום הצבאי נאלצו ללכת ברגל את הק"מ שבין המחסום הישן לחדש, שם חיכו להם הרכבים הישראלים כדי להסיעם למקומות עבודתם בארץ, ובמחסום החדש שוב הם נבדקים.

להזכירכם, מדובר בהרבה אנשים מבוגרים שנאלצים לעבור ק"מ דרך בהליכה מהירה מאוד, כדי לא לעכב את חבריהם לעבודה. בתוך ק"מ אחד שני מחסומים...

נסענו למחסום הישן, שם פגשנו את קבוצת חיילי המשטרה הצבאית, עומדים מחוץ לבוטקה ובודקים במהירות את הפועלים. בבוטקה אין חשמל, ניתקו אותו לקראת פרוק המחסום, ולכן הם נאלצים לעמוד בחוץ. 0 ביטחון לחיילים.
התנהלות חסרת כל מחשבה. הרגשנו מרחמות. כן ממש רחמנות. רחמנות על הפלסטינים, על החיילים, על כולם. איזו שטות, איזו טיפשות.

התקשרנו למנהל הטרמינל החדש בתרקומיא ותיארנו לו את המצב האבסורדי שנוצר, והצענו לו להפסיק את הבדיקה בטרמינל שבאחריותו, ולחסוך מהפועלים את הבדיקה הכפולה. הוא נענה לנו והפסיק את הבדיקה. חסכנו לכ-3000 פועלים את הטרטור!! לשמחתנו הצלחנו להביא מעט תועלת.

יחד עם זאת, יש לציין שעד שנפסקה הבדיקה בטרמינל החדש, קצב המעבר שם היה של כ-15 דקות מכניסה ליציאה.

הפלסטינים היו מרוצים, הייתה הרגשה שהדברים זזים ושמישהו משתדל לעשות את מלאכתו נאמנה.

בסביבות 07.00 יצאנו חזרה.