הומלסים גם בלי לבצע פיגועים – או: אני הורס, כי אני יכול | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

הומלסים גם בלי לבצע פיגועים – או: אני הורס, כי אני יכול

רעיה ירון

בתיהם של הפלסטינים מבקעת הירדן נהרסים חדשות לבקרים. הם לא פגעו באיש. הם מתוספים ל"הומלסים החדשים" אותם מבקשת מדינת ישראל ל"הרתיע". הורסת - כי היא יכולה.

הרתעה - אין כאן. רק שנאה וטיפוח שנאה. ועוד אלימות.

וכך בא בעל השררה, סגן אלוף, או תת אלוף, או... וגם כאן – כי הוא יכול!

 

בסימוכין לכתבתם של גדעון לוי ואלכס ליבק מה-4.3.16 תחת הכותרת "ההומלסים החדשים".

 

בכתבה מתוארת משפחת חרוב היושבת על הריסות ביתה שניבנה זה לא מכבר, היות ובבית זה התגורר בן המשפחה מוחמד חרוב שבצע פיגוע בצומת גוש עציון.

עד כה הרס הצבא מעל לשלושים בתים בעטיים של פיגועים ומדי כמה ימים אנו קוראים על ביצוע מיפוי בתים נוספים לקראת הריסה.

 

בבקעת הירדן מתגוררים פלסטינים מדורי דורות. רק לפני חודשיים במשמרת של חברות מחסוםWatch, אמר לי מ' כבן 60 שאבא של סבו הקבור באדמת המקום, נולד בכפר. הם אינם פולשים, הם גרים שם כבר עשרות שנים, ויותר. הם לא ביצעו פיגועים. כל חטאם הוא שמדינת ישראל לוטשת עיניה לאדמתם. וכך, הצבא, מתחילת השנה האזרחית, הרס 323   בתים,  מיכלאות וצינורות לאספקת מיםinfo-icon, בח'רבת אל כרזליה, ח'חרבת עינון, ברדלה, ג'יפטליק פסאילוח'רבת טאנא האחרונה שבהן ב-2.3.16 .   באזור זה לצבא אין צורך למפות. המגורים ממילא אוהלים ויריעות וכל פעולת D Nineעושה את פעולתה כמצופה ממנה. הימים הם ימים  בהם הטמפרטורה נמוכה ו-440 "ההומלסים" של בקעת הירדן, שליש מהם ילדים, מצויים תחת כפת השמיים בקור המדברי. דינם של אוהלים המסופקים על ידי האיחוד האירופי כעזרה ראשונה, כדין אוהלים ממקורות עצמיים. אין אפלייה. הם נהרסים או מוחרמים באחת.מדינת ישראל חזקה. והיא יכולה.

 

נימוקי הצבא, האזור ממופה כשטח אשהמצוי בשטח C  ולכןהבנייה אסורה, מה שאינו  חל כמובן על ההתנחלויות באזור. לא מכבר התבטא  קצין בכיר מפיקוד מרכז בועדת מישנה של חוץ ובטחון כי "אחת הסיבות המרכזיות שצה"ל מגביר את האימונים היא הבנייה הבלתי חוקית", כלומר לא סיבות צבאיות.

 

ועוד, באותו עניין וממקום אחר.

כחברת מחסוםWatchשמלווה את משפחת דאוובשה הגענו לבית המשפט המחוזי בלוד בו נפתח בשבוע שעבר, משפטם של רוצחי המשפחה, שבעה חדשים לאחר הרצח, כששלטים בידינו "דמי עלי ריהאם וסעד דאוובשה צועקים מהאדמה". ביתם של הרוצחים לא מופה לקראת ביצוע הריסה, כמו גם ביתם של רוצחי אבו חדי'ר מלפני שנתיים על אף התבטאויות נחרצות מפי שרים בממשלה. ודמם של הנרצחים צועק מהאדמה ואין שומע להם.

 

והנה, ביום ששי האחרון שמעתי באחד מערוצי הטלויזיה את אחד 'הפאנליסטים' מצטט את נעם סולברג, שופט בית המשפט העליון: "את רוצחי אבו חדי'ר  ומשפחת דאוובשה לא צריך להרתיע ולכן לא הורסים את בתיהם". כלומר?

 

וכך, בתיהם של תושבי בקעת הירדן, שלא רצחו ולא פגעו באף אחד, נהרסים חדשות לבקרים. בתיהם של עשרות מפגעים, קל וחומר ולאביו של חאקי חרוב נשארו רק המשפטים הבאים: "כמה בתים הרסו? זה עשה משהו? הפיגועים נפסקו? יש רק יותר פיגועים. הריסת בתים דוחפת לעוד פיגועים. אתה מעניש את הנשים והילדים ומייצר עוד שונאים.הנה תראה, הילד שלי חאקי בן השלוש כבר רוצה להרוג חייל".

 

ותושבי בקעת הירדן, מה הם מרגישים? אותם כלל לא שואלים.