פיצי יקרה,
זאת הזדמנות להגיד לך תודה בפומבי. עבודתכן קודש בעיני וגם לנו אתן נותנות תקווה שיש מה לעשות. התפעלתי מהשקט, הענייניות והמסירות שבהם הובלת את הסיור. מהנוכחות האחראית שלך- מהעמדה האנושית שאת מעמידה לרשות העניין בבשלות של גיל וניסיון חיים. יש לי לאן לשאת עיניים..
יש מעשיית גרים מפורסמת, מלך צפרדע, המספרת על היינריך משרתו הנאמן של בן המלך הצעיר, אשר נושא בליבו צלם אנוש של הנסיך עד שיוסר הכישוף שהפך את אדונו לצפרדע ובינתיים מקיף את ליבו בשלוש רצועות ברזל שלא יתפקע מכאב. כשבן המלך נגאל מהכישוף מתפצחות הרצועות משמחתו.
כשהסתיים הסיור עלתה בי התמונה הזו: שאתן נושאות את צלם האנוש שלנו עד שנתעורר מהכישוף.
ובעניין ההערה שלך על הנוער- נדמה לי שלחנך נערים לאנושיות זו עמדה פוליטית, ואולי לא רק אצלנו ולא רק עכשיו.
בהערכה עמוקה,
דפנה בריוסף