אודותינו | מחסוםווטש

אודותינו

בינואר 2001 שלוש נשים ירושלמיות צפו לראשונה במחסום צבאי בגדה, ופעלו על פי מצפונן. מנקודה זו צמח ארגון מחסום ווטש, שבו חברות נשים מכל רחבי הקשת של החברה הישראלית. תוך שנתיים מספרנו עלה מ 75 ל 500 נשים, חדורות אמונה שבמעשינו נביא לסיום הכיבוש.

אין לנו הנהלה, כולנו מתנדבות והחלטותינו מתקבלות בהצבעה באסיפה כללית. אנו מגיעות לכל מקום שניתן להגיע אליו בתוך השטחים הכבושים: למחסומי הצבא הרבים והשונים; לכפרים פלסטינים באזורים מרכזיים ומרוחקים; לקהילות רועים נרדפות באזורים נידחים; ולבתי משפט צבאיים, שם עומדים הפלסטינים לדין. וכבר למן ההתחלה רשמנו ותיעדנו מה שראינו, שמענו והבנו. את המידע שנאסף שלחנו לאתר שהקמנו ולחברי כנסת ולעיתונאים, כיוון שככל שהפגיעה בפלסטינים גברה – כך התקשורת המעיטה לדווח. ובתוך השקט התקשורתי שגשג חוסר העניין וחוסר האמון של הציבור במציאות הקשה של הכיבוש, שהוא עצמו שותף לה.

המחסומים הם רק ההיבט הגלוי בסיפור הכיבוש. את עומק הפגיעה בכל תחום בחיי הפלסטינים אי אפשר לראות מתל אביב, מחיפה או מבאר שבע. ובהיעדר דיווח תקשורתי הוגן נבצר מהציבור בישראל לעקוב אחרי ההשתלטות השיטתית על אדמות פלסטיניות (סיפוח בפועל); להבין ואולי להזדהות עם גודל ההשפלה וחוסר האונים של בני אדם שאינם מסוגלים לשלוט בגורלם ולא לשמור על רכושם, ילדיהם ומשפחתם; ללמוד כמה פגיעה האוכלוסייה הפלסטינית כאשר כל אחד יכול לשרוף את שדותיהם ולכרות את כרמי הזיתים שלהם, להתפרע בלילות ברחובות בכפרים שלהם, להפחיד ולאיים ולהזיק, באין דין ובמקרים רבים מספור אף בגיבוי הצבא והמדינה.

אנו צופות בכאב גם בהשפעה ההרסנית של הכיבוש על ילדינו, החיילים והחיילות שרק 'מצייתים לפקודות', בשירותם הצבאי.

לקחנו על עצמנו לספר את מציאות הכיבוש, לפרסם ולהעביר הלאה למי שאינם יודעים מה קורה במרחק נגיעה מבתיהם, ובשמם.

 

נינה: כנפגעת פעולת טרור: מניעת טרור כרוכה במניעת עוולות הכיבוש
תמי: לפלמ"ח התגייסתי למען הביטחון, למחסוםווטש למען עתיד ישראל
דפנה: קשרים קרובים עם ההפלסטינים בבקעה. הם שורדים בקושי רב מול אלימות גוברת של המתנחלים
דניאלה: הזעזוע מהילודים שמתו במחסום והתחושה שההתעללות בפלסטינים מפעפעת לתוכנו.
רוני: גזלת החופש שחוויתי בעצמי ושאני רואה כאן, יחד עם חווית האפארטהייד, משמעותיים מאד בחיי.
לאה: לא שתקתי לנוכח התעללות
רעיה: כפטריוטית, בקולי ובכל כוחותי, אתן קול למי שקולו לא נשמע
חנה: פעילותי במחסוםווטש משמעותה לחיות בעיניים פקוחות. זהו המעשה הפטריוטי ביותר שלי.
ציפי: עלינו לראות את העוול שאנחנו גורמים. לא להשאר אדישים