הקלות לפלסטינים – קריסתה של עיר
שכונת דחיית אל בריד (בערבית פרבר הדואר) נותקה מהעיירה אר-רם עם סגירת השער המחבר ביניהן והורדת מחסום אר-רם. משרד הביטחון הזדרז להכריז: הקלה לפלסטינים: יוסר מחסום א-רם... (חדשות וואלה 18.2.09), ובהמשך: הסרת המחסום היא חלק משמעותי מאוסף ההקלות שמעניקה מערכת הביטחון לאוכלוסיה הפלסטינית ביהודה ושומרון.
אר-רם היא העיר הפלסטינית הגדולה והצפופה ביותר בצפון ירושלים, על אם הדרך בין רמאללה לירושלים המזרחית; יש בה בתי ספר תיכוניים מסוגים שונים ברמה גבוהה ובהם לומדים בני הכפרים שמסביבה. היו בה חנויות ובתי מסחר, שירותים נדרשים מכל סוג כולל שירותים רפואיים, וכל מה שמרכז עירוני יכול היה להציע כולל מקורות פרנסה לתושבי הסביבה.
ההקלות הנ"ל הפכו את אר-רם למובלעת, ורבבות מתושבי הסביבה מצאו עצמם מנותקים מהמטרופולין שהיתה מרכז חייהם זה מאות בשנים, וגם מעבר חופשי לירושלים המזרחית. חומת ההפרדה הסובבת את אר-רם משלושת כיווניה, השלימה לגבי מאות אלפי בני אדם את הביתור העירוני, שהחל עם סיפוחם של שטחים פלסטינים נרחבים, לצורך יצירת איזור נקי ככל האפשר מפלסטינים, הקרוי בפי ממשלת ישראל: "ירושלים רבתי".
הסמיכות הגיאוגרפית שאפשרה גישה מהירה למזרח ירושלים, עתה אינה אלא תעתוע. אם קודם יכלו תושבי הסביבה להגיע לעיר בהליכה קצרה, עתה עליהם לנסוע שעות כדי ההגיע למקורות פרנסתם ולנותני השירותים. אלה הם תושבי הכפר קלנדיה, כפר-עקב וסמירמיס, שרבים מאוד מהם מחזיקים בתעודות ירושלמיות, משלמים מיסים לעיריית ירושלים (אך לא נהנים משירותים עירוניים ואחרים). ביישובים אחרים, דוגמת ביר נבאלה, שבעבר התגוררו בה כ- 30,000 בני אדם, החלה נטישה המונית כאשר החומה סגרה עליהם. מספר התושבים כיום עומד על אלפים בודדים. מבנים רבים נותרו נטושים ובאין גורם שלטוני מרכזי הלוקח אחריות על המקום, העבריינות והפשע גואים, העוני משגשג ואיתו גם המסחר בסמים.
תוצאות המציאות החדשה באר-רם וסביבתה, מתוך דוחות מחסום watch:
...מאות רבות של ילדים, העושים דרכם כל בוקר לביה"ס ובצהרי היום שבים לביתם המצוי במרחק שלא עלה עד כה על דקות הליכה ספורות, נאלצים לעשות סיבוב של קילומטרים רבים, להיבדק במחסום קלנדיה ולהגיע באיחור ניכר ללימודים. הדוח המלא כאן
כשהתחילו לבנות את החומה הסובבת את אר-רם ושכנותיה, מסרו היזמים והמתכננים כי מחסום קלנדיה יהיה מעבר ארז של ירושלים (מאמרו של ד. רובינשטיין: 200 אלף איש מחוץ לתחום, יוני 2004). זה אכן קורם עור וגידים ומתגשם בשבועות האחרונים: אלפי בני אדם מצטופפים דחוסים במחסום קלנדיה ומאחרים למחוז חפצם (לימודים, פרנסה, שירותים, ביקורי משפחה וכד') וזו מציאות יום יומית מדי בוקר, כמו גם קריסת מטה לחמם של בעלי עסקים בדחיית אל-בריד ושבירת עמוד השדרה הכלכלי של המעמד הבינוני באר-רם. הדוח המלא כאן
והגרוע מכל: מספר לא מבוטל של משפחות, המחזיקות תעודות זהות פלסטיניות, מצאו עצמן כשבח"ים (שוהים בלתי חוקיים) בביתם שלהם וצפויים לגירוש. הדוח המלא כאן
כותרת מתוך עיתון הגרדיאן הלונדוני:
האיחוד האירופי – ישראל מספחת את מזרח ירושלים באופן לא חוקי (הגרדיאן הלונדוני 7.3.09).
קטע מתוך דוח של אילנה המרמן, שפורסם גם כמאמר בעיתו
ן הארץ:
...כעת תושבי שכונת א-רם מנותקים לחלוטין מן מרחב הציבורי והפרטי שהיה מרחב חייהם קודם לכן: מבתי ספר, מבתי חולים, ממקומות עבודה, מבני משפחה וממכרים. החומה הזאת על המון מתקניה, המזדחלת לה באמצע הרחוב, פשוטו כמשמעו, שולחת גם את זרועות תקנותיה וצוויה אל תוך בתים ודירות ומפרידה שם אבות מילדיהם, בעלים מנשותיהם: אלה יש להם תעודות זהות כחולות והם רשאים להיות כאן, ואלה יש להם תעודות זהות ירוקות והם חייבים להיות שם. האורח מן הפלנטה האחרת יוכל גם לראות את שרידיהם של המעברים ששימשו, עד לפני חודשים מספר, ילדים ומבוגרים להתגנב בעדם, בחסות עצימת עין של שוטרי מג"ב המפטרלים פה, כדי לקצר את דרכם אל בית הספר או אל מקום העבודה: הנה (במו עיני ראיתי זאת) כאן הם עברו שפופים בתוך האדמה בצינורות ביוב גדולים, שעכשיו נחסמו בסורגי ברזל עבים נעולים במנעולים, ושם עברו הכחושים שביניהם – בעיקר ילדים – דרך רווח צר שהפריד בין שער ברזל לחומה, וכעת הוא סתום בלוחות וגופי מתכת מולחמים שונים ומשונים... הדוח המלא כאן
----------------------------
תמר פליישמן