אח איפה, איפה הן / הבחורות ההן 
עם הקוקו והסרפן / עם הטורייה והשבּרייה
למה כבר לא רואים אותן....
הן טמנו בחזה פארבלום / וכמה רימונים לשעת אש...
(י. גמזו).
התנועה הציונית אשר הושפעה בראשית דרכה מרעיונות שרווחו באירופה בשלהי המאה ה-19, חרתה על דגלה שוויון בין המעמדות והמינים. בעוד מלחמת העולם הראשונה גרמה לתפנית אידיאולוגית בארגוני נשים באירופה, שהפנו את פעילותן לקידום שלום עולמי תוך חיבורו עם המאבק הפמיניסטי, מאבקן של הנשים בארץ ישראל (טרם הקמת המדינה ולאחריה) התמקד בדרישה לשלב אותן במקצועות לכאורה "גבריים", ובייחוד במערכת הצבאית. עם הזמן המאבק לשלב נשים במערך הלוחם הפך להיות לוחמני בפני עצמו, תוך הפעלת קמפיין תקשורתי ופנייה לערכאות משפטיות.
המערכת, שבתחילה התנגדה לדרישות בטענת חוסר שוויון ביולוגי בין המינים, ידעה בהמשך לרתום את הטרנד הפופולארי הזה למטרותיה. אם בראשית ימי המדינה הצבא נשאר נאמן להגדרתו כצבא ההגנה לישראל, הרי שמאז מלחמת ששת הימים עיקר הפעילות הינה בשטחים הכבושים ובמגע עם תושביהם. בחלק ניכר מנקודות החיכוך עם האוכלוסייה הכבושה בגדה המערבית מוצבות היום חיילות, והן משרתות כמעט בכל הדרגים. בין שאר אמצעי הלחימה, השליטה ודיכוי הפלסטינים נמנים גם כלבי גישוש של יחידת העוקץ. ביחידה זו החיילות תופסות מקום ראשון, הן אלה שמאמנות ומפעילות את הכלבים הנשלחים לרחרח בכל סדק וחריץ, בחפצים של הפלסטינים, מחוץ למכונית שלהם ובתוכה, בחיפוש אחר חומרי נפץ ואמצעי לחימה. פעילות זו אינה מתחשבת ברגישות הדתית של המוסלמים, הרואים בכלב חיה מטמאת. יחידת העוקץ פרושה במחסומים שבתוככי הגדה וגם על קו התפר.
מתוך הדוחות:
1.
... הכלבנית מכניסה את הכלב לתוך מונית. הנוסעים שכבר עברו את הבידוק עומדים עתה בשפת הכביש ומתבוננים בציוד שלהם המונח על הכביש, ובכלב, שמבחינתם מטמא את הציוד ואת המונית. הם מתלוננים באוזנינו בכאב ובכעס רב. הדוח המלא כאן
2.
... רכב לבן קטן, ממורט למראה. גם הפעם הנהג בגיל העמידה. הכלבה בחוץ, בפנים, מתחת, מעל. מעודדת מקריאות הכלבנית, במשך 10 דקות היא תרה ומחפשת, את מה? אולי את הבושה שהלכה לאיבוד. הדוח המלא כאן
חיילות רבות, אלה הפוגשות את הפלסטיני פנים מול פנים ואלה המסתתרות מאחורי מערכת כריזה קולנית ורועמת, נוהגות בגסות רוח אלימה ומשפילה. הן מרבות להתייחס אל העוברים הנתונים למרותן ולגחמותיהן ללא כל כבוד, לא לגילו של האדם או לתרבותו. לפעמים נדמה שהן מבקשות להוכיח שהן "יותר גבר מגבר..."
הסרפן (מושא הגעגועים) התחלף מני אז במדים, גם הפרבלום שודרג לכלים מתוחכמים לצורך לוחמה באויבים "הקמים עלינו לכלותנו" שהם אוכלוסיית הגדה המערבית הכבושה והמצויה תחת משטר חירום וחוקיו, בשטחים המוגדרים כמוחזקים זמנית, והזמני כמו הפך לנצח.
3.
... במעבר 2 יושבות שתי מ"מצדיקיות צוציקיות עם המון דרישות: וואחד-וואחד – זה רגיל, אבל כשעוברים אחד אחד והחיילות מפטפטות, מגיעים לעמדה שלהן לפתע שלושה אנשים. "איך עברתם אם אמרנו וואחד וואחד"? הן צועקות. "יאללה, לחזור...." הדוח המלא כאן
4.
... היום צווח קולה של המ"צדיקית ברמקול: "יאללה, נו כבר, יותר מהר, מה אתה לא מבין?! כמה זמן אני צריכה לחכות לך? תעאל - בוא כבר!!!!" הדוח המלא כאן
5.
...חיילת מ"צ מסבירה בסבלנות אין קץ ובקול רגיל לפלסטיני: "אז תיקח ותלך. יאללה. קישטה." (כך). הדוח המלא כאן
יש שהאלימות המילולית עולה שלב. העובדה שאדם - חייל או חיילת - אוחז ברובה מול אוכלוסייה חסרת ישע הנתונה למרותו, עלולה להביאו לכדי שיכרון כוח.
6.
... הערתי לחיילת על הצעקות והלעג כלפי הפלסטינים, ואז, לולא הזכוכית המשוריינת היא וחברותיה ודאי היו מתנפלות עלי פיזית, ומה שיותר גרוע הן צעקו ש"אלה, הפלסטינים, לא אנשים, הם מטומטמים וטיפשים, בגללם אנחנו פה שתים עשרה שעות משמרת, שיגידו תודה על שאנחנו נותנות להם לגור בישראל. לא בעיה שלנו שלא מבינים עברית, שילמדו!".
את העונש קיבלנו כשנעלו בפנינו את הקרוסלה האחרונה למשך מספר דקות. ועל הדרך הענישו את הפלסטינים מאחורינו. הדוח המלא כאן
7.
... החיילת צועקת ברמקול: "תזוזי אחורה," אבל האשה לא מבינה עברית. אשה סיפרה שעברה כאן קבוצה של חירשים, החיילת צעקה עליהם, האשה ניסתה להסביר לה שהאנשים לא יכולים לשמוע. אשה זקנה מתבקשת לשים את כף ידה על המכשיר, החיילת צועקת עליה שוב ושוב והזקנה אינה מבינה מה רוצים ממנה.
בינתיים המתח והעצבים מתגברים ומדביקים. חייל וחיילת, ניכר שדעתם זחוחה עליהם, פותחים את הקרוסלה כל פעם לאדם אחד בלבד, בודקים ומקפידים על הפסקה בין נבדק אחד לשני. הדוח המלא כאן
מאשה מקובל לצפות ליחס אנושי, רך ומתחשב, יותר מאשר מגבר. אך דעה זו אינה עומדת במבחן המציאות במחסומים. דומה שהחיילות, הנשים הצעירות, חוששות פן יחשבו אותן לרכות לב או למפונקות רחמנא ליצלן, ולעתים יש ביניהן כאלה שמתאמצות לעלות על חבריהן הבחורים ולהוכיח באותות של גסות רוח כי ראויות הן להיות מתויגות כלוחמות.
8.
... ויש בלבו עליהם, על גסות לשונם, בייחוד על חיילת אחת :"היא אומרת מילה שאני לא אגיד...", כשאני לוחצת, מנסה להבין מהי אותה מילה, הוא ממלמל במבוכה:"שרמוטות...." הדוח המלא כאן
9.
... אחרי כמה דקות מול החיילות "באקווריום", שתיהן נשלחו חזרה ולא הורשו לעבור למרות שהחזיקו תעודות זהות כחולות שנבדקו. אחת הנשים היתה נסערת מאוד, אחרי המתנה של שעה בחום הלוהט של יוני, קודם בסככה הצפונית ואח"כ במעבר. ההתייחסות של החיילת אליה גרמה לה תסכול נוראי והיא לא יכלה לשלוט בדמעותיה. הדוח המלא כאן
10.
... המ"מצדיקיות כחולות הקסקט עושות במחסום כבביתן. הן חותכות את מסלולי הרכבים מבלי להתרשם מרכב נוסע, עומדות לפני רכב ומונעות את נסיעתו, מגישות ת"ז לנהג וכשהוא מושיט יד לאסוף אותן הן מושכות את ידן חזרה, כך סתם, בשביל הבידור. חייל "מאבטח" בנשק טעון ומכוון לראשו של הנהג משלים את תמונת המציאות המבישה. הדוח המלא כאן
11.
..."החיילות הכי רעות, החיילים יותר טובים," אמר וסיפר שלפני ימים אחדים חיילת שלא התירה לו לעבור, הוסיפה לגירושו משפט מהדהד ומעליב: "תלך לאלוהים רק הוא יחדש לך את האישור!..." הדוח המלא כאן
על מחירי ה"שוויון", מתוך מאמר הדן במגדר בשירות הצבאי:
קיימת התייחסות דו-ערכית ל"נשיות" ו"גבריות" גם אצל הגברים וגם אצל הנשים: נשים לוחמות נתפשות בעיני הגברים כיוצאות דופן וזוכות ליוקרה בגלל ייחודן בשירות מחד, אך מקבלות מאידךמסר שאסור להן להתנהג כנשים. ואלו מצדן מגבשות לעצמן זהות של חייל קרבי ומסגלות לעצמן התנהגות וצורת חשיבה גברית. כך נוצרת זהות מינית מטושטשת– כבר לא אשהאבל לעולם לא גבר."( ענבר, גיורא (2005). "שמלה תהיה לך, קצין תהיה לנו" זהות מינית ותפיסה עצמית של נשים וגברים בצה"ל).
הגשמת חלום השירות הצבאי השיוויוני, עם מילוי תפקידים שכם אל שכם עם חיילים/גברים, נראית כסיפוק השאיפות של רבות מן המתגייסות. ייתכן כי זו הפכה להיות נורמה חברתית מקובלת למימוש חזון הפמיניזם נוסח ישראל.
כתבה תמר פליישמן
צילום: חנה כשר