הדור הבא | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

הדור הבא

קטינים בבתי המשפט הצבאיים
בכל פעם כשאנו צופות בילד/נער פלסטיני מובל לאולם ביהמ"ש במדי שב"ס חומים, אזוק ברגליו ומלווה בשומרים, חוזרת ומנקרת השאלה: מה רוצה הצבא החזק ביותר במזה"ת מילדים ונוער? איזו סכנה ביטחונית או שמא איום קיומי מתקיימים בהם, עד כי יש צורך לעצור ולשפוט כה רבים מהם?

למדיניות הישראלית, שמתכננת להחזיק בשטחים הכבושים לטווח ארוך, יש עניין מיוחד ב"הכנת" דורות צעירים שיתפסו את מקומם עם בגרותם, כנתינים מוחלשים בחברה מפוררת שחיה תחת כיבוש. מציאותם של אלפי נערים וצעירים בעלי תיק פלילי, עבריינים בפועל ובכוח, מספקת למערכת הביטחון גם לגיטימציה להמשיך ולבסס את מדיניות המעצרים, החקירות והמאסרים של קטינים פלסטינים. הליכי השפיטה  הצבאית יצביעו בלי קושי על הסיכון הביטחוני שמהווים צעירים אלה.

מספר הפלסטינים שטרם מלאו להם 18 שכלואים על עבירות ביטחוניות עומד בממוצע על כ- 300 בחודש. מרביתם נעצרים ונשפטים באשמת יידוי אבנים, בקבוקי תבערה וכו'. מיעוטם נעצרים ונשפטים באשמת שהייה בלתי חוקית בישראל ומקצתם על עבירות אחרות כמו פריצה, גניבה ועוד. בעקבות צו "בית משפט צבאי לנוער" (צו   1644  'הוראת שעה' לחידוש מדי שנה), שנכנס לתוקפו בספטמבר 2009, הונהגו בבית המשפט הצבאי כמה הסדרים שאמורים להתחשב בנסיבות ובצרכים של קטינים. אולם בצו נקבע שההתחשבות המיוחדת  לא תחול על נוהלי המעצר והחקירה.

קטינים פלסטינים, כמו בגירים, נעצרים בשטח בעת 'אירוע', או בביתם, כשהצבא פושט על הכפר בחיפוש אחריהם. 'אירוע' שמסתיים במעצרי קטינים מתרחש לרוב כשחיילים או שוטרים נכנסים לכפר שבשטחי הרשות, לבית הספר בעת ההפסקות וסיום הלימודים, נוכחים בהפגנה או במחסום ונוצר עימות בינם לבין הצעירים הפלסטינים.

מתוך הדוחות של תצפיות בבתי המשפט הצבאיים

1....שלושת העצורים, בני 17-16, חשודים ביידוי אבנים לעבר כוחות ביטחון רגליים שהיו בסיור צבאי בכפר. עורך הדין המתגורר באותו כפר טען שאין אפשרות שזוהו נכונה, כי בשעה שנעצרו (19:30) המקום חשוך לחלוטין ואין במקום שום תאורת רחוב. לדבריו, כל השלושה נפגשו לצורך לימוד אנגלית. השופט דחה את הדיון בטענות הסנגור להמשך ההליכים, והותיר את השלושה במעצר. המשפט הסתיים בעסקת טיעון שעל פיה נשפט כל אחד מהם לשלושה וחצי חודשי מאסר לריצוי מיום מעצרו, קנסinfo-icon כספי בסך 2500 ₪ (או חודשיים וחצי מאסר תמורתו) ו 8 חודשי מאסר על תנאי שלפיו, במשך 4 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע בתיק זה, או כל עבירה שעניינה יידוי חפצים.. הדוח המלא כאן.
מוכרות לנו ההתגרויות המילוליות (ולעתים לא רק מילוליות) מצד חיילים ושוטרים, שנועדו לעורר יידוי אבנים וליצור עילה למעצר. המעצרים המתבצעים בעת העימות בשטח הם למעשה "חטיפות", ההורים אינם נוכחים במקום ובמשך יום, יומיים ולעיתים אף יותר הם אינם יודעים לאן נעלם בנם.

2.... נער בן שבע עשרה וחצי נעצר והובא להארכת מעצר. הוריו אינם יודעים את מקום הימצאו. השופט מאריך את המעצר ב-8 ימים ואינו מתייחס לבקשה להודיע להוריו. הדוח המלא כאן.

3... ילד בן 11 הלך מכפרו לבית דודתו שבכפר סמוך, מעברו המערבי של כביש 443 . על הכביש ובסביבתו מתקיימים ללא הפסק סיורים של צה"ל כי הכביש מיועד לישראלים בלבד, וגם בשל הצפיפות של היישובים הפלסטינים והישראלים הנוגעים כמעט זה בזה. לדברי בני המשפחה אין כל אפשרות להגיע ברגל מכפרם לכפרה של הדודה בלי לעבור על הכביש. הילד נתפס ע"י סיור של צה"ל כשצעד לבד על כביש 443 ,  הועלה לג'יפ ונלקח למעצר במחנה הצבאי 'עופר'. החיילים טוענים שהוא זרק אבנים ובשל כך נתפס.  הילד נעלם ביום שני בצהריים, והמשפחה חיפשה אותו בכל המקומות האפשריים , בהרים  ובמחסומים.. את הלילה העביר הילד במעצר בכלא 'עופר' ולמחרתו הובא לפני שופט ללא ליווי של עורך דין וללא בני משפחה. ביום שלישי פגש אותו עו"ד איאד מיסק שהתקשר מיד למשפחתו. הדוח המלא כאן.

התביעה המוגשת נגד קטין שנעצר בשטח מתבססת לרוב על עדויות חיילים ושוטרים הטוענים שזיהו את הנער. הפרטים הנשמעים בבית המשפט בעת הארכות המעצר או בעת המשפט עצמו, בדרך כלל מעורפלים ולא מדויקים, האירוע נוקב בתאריך משוער ולעתים גם מקום האירוע אינו מתואר בדקדקנות. ביהמ"ש רואה בכך 'קושי ראייתי' אך אינו מונע מן השופט להחליט על אשמתו של הקטין, מה גם שזה כבר הודה בכל מה שנתבקש.
כך עולה מדיון בהארכת מעצר של ילד בן 14 בבית המשפט בפתח תקוה: חייל טוען שזיהה אותו לפי החולצה האדומה שלבש בעת האירוע בשטח. הקטין עצור כבר חודשיים וטרם נשפט.

המעצרים מהבית נערכים בדרך כלל  בלילה, כשהצבא פושט על כפר או שכונה, על סמך רשימת שמות שחולצו מעצירים בעת חקירה במשטרה או בשב"כ. הקטין נשלף מן המיטה לעיני המשפחה ונלקח לחקירה ללא נוכחות הורה, עו"ד או חוקר נוער. לבדו נוכח חוקריו, בפיג'מה, בקור, בידיים אזוקות ועיניים מכוסות, לא יקשה על החוקר לחלץ מהנחקר המפוחד חתימה על מה שיחפוץ. וככל שגילו של הנחקר רך כן תהיה מלאכתו של החוקר פשוטה יותר. ילדים הם טרף קל מאוד.

4. ראה עדותו של חליל יאסין על מעצרו וחקירתו. חליל  יאסין, נער יתום בן 17 שאינו יודע קרוא וכתוב הפליל בחקירתו הראשונה כמה מבני כפרו שהועמדו למשפט. הדוח המלא כאן.  

 רובם יאמרו בחקירה הראשונה כל מה שיתבקשו לומר, יפלילו עשרות אנשים ויחתמו על כל מסמך בין אם הם יודעים לקרוא אותו ובין אם לא. חקירת ילדים מרחיבה את אפשרויות המעצר של אנשים רבים נוספים, שהעדויות נגדם כבר מוכנות.

לא מעט נערים או בוגרים צעירים נעצרים בחשד לעבירות שבוצעו לכאורה לפני זמן רב, ולעתים רב מאוד, ולאחרונה הפליל אותם עציר כלשהו בחקירתו. הם יענשו בהתאם לגילם בעת מתן גזר הדין ולא בעת ביצוע העבירה.  

5. תלמיד תיכון נעצר על חשד של זריקת אבנים וחפצים אחרים לפני 4 שנים כשעדיין לא מלאו לו  14 .  הדוח המלא כאן.  (סעיף 5. בדו"ח מפתח תקווה)

6. דוגמה נוספת: נער שנעצר שנה וחצי לאחר אירוע  של יידוי אבנים בהיותו אז בן 15 וחצי  הדוח המלא כאן.

רוב מיידי האבנים ודומיהם עצורים 'עד תום ההליכים'. אלה נמשכים בין ימים ספורים ועד לחודשים רבים. כאשר הקטין אינו מודה באשמה יכולים ההליכים להמשך עד לשנתיים.

הסיכוי שקטין ישוחרר בערבות עד למשפטו שואף לאפס, בין השאר משום שלמשפחתו אין הסכום הנדרש לשחרור בערבות.

7. בן 14 נעצר בחשד ליידוי אבנים וזריקת חפץ מבעיר. אחרי שלושה שבועות במעצר נעתר השופט לחלופת מעצר בגלל גילו ומצבו הרפואי שדורש טיפול מתמיד... נדרשה הפקדה של 12,000 ₪ וערובה של צד שלישי בסך 5,000 ₪. האם נזעקה שאין לה הסכום הנדרש... השופט הציע את השחרור "בהנחה" רק 8,000 ₪. התביעה ערערה. הדוח המלא כאן.

8. דוגמה נוספת:  שני נערים מקטאנה. ההורים לא יכלו לשלם את סכומי הערבות שנדרשו והנערים המשיכו לשבת במעצר עד שנמצא עורך דין שהתנדב לסייע. הדוח המלא כאן (בסוף הדוח).

המערכת המשפטית מספקת קיצור-דרך שמצמצם במידה רבה את העומס הנובע מהמוני המעצרים והתביעות. כ 95% ממשפטי הקטינים מסתיימים בעסקת טיעון שנחתמת בין התביעה וההגנה ובעידודם הגלוי של השופטים. במסגרת זו מוחקים כמה סעיפים מכתב- האישום והקטין מודה בשאר הסעיפים. כך נחסך זמנו של בית-המשפט, מתקצרת תקופת המעצר עד למתן פסק הדין, ופוחת לכאורה עונש המאסר שייגזר על הנאשם. מי שהודה ביידוי אבנים על סמך עסקת טיעון יקבל בדרך כלל  כ  3 – 4 חודשי מאסר וחלק מזמן זה עבר ממילא מאז מעצרו ועד יום מתן גזר הדין.                                                            

9....בן 14 וחצי, מהכפר בידו. הילד יושב אזוק ברגליו ומחפש קשר עין עם משפחתו. מואשם שזרק אבנים לעבר גדר ההפרדה. בכתב האישום מצוין שבאו אנשי מג"ב, אבנים נזרקו על הג'יפ שלהם, והם היכו את הילד. השופט רצה להבין את הסכנה שגרמו האבנים לגדר... התביעה לא הצליחה להסביר זאת. מכל מקום, הילד  הודה, והגיעו להסדר טיעון. הדוח המלא כאן

גזר הדין המושת על הקטינים שנמצאו אשמים ביידוי אבנים אינו מסתכם במאסר בלבד. בנוסף לריצוי המאסר בפועל מוטלים על הנאשם קנס (בממוצע 3000 ₪ ) ומאסר על תנאי. סעיפים אלה של העונש אינם חלק מהעסקה שנערכה והשופט יכול להקשות או להקל באמצעותם על הנאשם, כמובן בגבולות המקובל. השופט קובע את מספר חודשי המאסר שיוטלו על הנאשם כעונש עתידי: אם במשך מספר שנים מיום שחרורו ממאסר יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה, או עבירה אחרת שמהותה כוונה ליצור סיכון לחיי אדם או לפגיעה ברכוש (בממוצע 6 – 10 חודשי מאסר במשך תקופה ממוצעת של 4 שנים).

מאסר על תנאי הוא ענישה שגוררת ענישה: מי שכבר ריצה את עונש המאסר בפועל ושילם קנס, יהיה מנוע בפרק זמן של כארבע שנים מלקבל אישורים שונים שמנפיקה ישראל לפלסטינים. מניעת אישור לעבודה בישראל מגבירה את הלחץ להיכנס לישראל ללא אישור כדי למצוא פרנסה; מגדילה את הסיכוי להיתפס, להיעצר ולהיענש עונש כפול.

במשך השנים ה'תנאי' מעמיד את הקטינים, והקטינים שבגרו והשתחררו מהכלא, בסיכון גובר שיופללו וייעצרו שוב ושוב, וכמובן ייענשו שוב ושוב. במהלך "קריירה" זו רבים מהם יחמיצו שנות לימודים ויגיעו לבגרות ללא השכלה וללא הכשרה מקצועית..חלקם ייכנסו למאגר המפלילים, המלשינים והמשת"פים, שמערכת הביטחון מגייסת מתוך החברה הפלסטינית דור אחרי דור, כל עוד נמשך הכיבוש.

-------------------------------------------------------------------
כתבו: חגית שלונסקי, חוה הלוי,  עפרה בן ארצי
 צילום: תמר פליישמן