כגנבים בלילה | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

כגנבים בלילה

לא היינו עדות ראייה לאירועים המתוארים בזרקור זה. חלקם נאמרו על ידי הקרבנות וחלקם שמענו בבתי המשפט הצבאיים, בהם אנו משקיפות ושם אנו עדות שמיעה לסיפורי הפלסטינים ולתיאורי שליחי מערכת הביטחון הישראלית לגבי הליך המעצר, והבאת העדים והמפלילים.
לא במקרה לא נוכל להיות עדות בשעת אמת לאירועים, כי בכוונת מכוון הפושטים יוצאים  באישון ליל ובחסות האפלה, כשעין אזרחית (כמו שלנו) לא תוכל לשזפם.

---------------------

כך פושט צה"ל על בתי נערים פלסטינים: כתבה בחדשות ערוץ-10 כאן

מתוך הדוחות:

1.
... ילד בן 14, נעצר ב-23.1.2011 בשעה שתיים בלילה, ונלקח באלימות מביתו בכפר נבי צאלח...
... אסלאם, אחרי שנלקח מביתו, הוחזק משתיים בלילה עד תשע בבוקר כפות וקשור עיניים בג'יפ של הצבא.
הדוח המלא כאן

2.
... הוא גם מתלונן על חיילים שנכנסים לכפר, ביום ובלילה,  ועושים בלגן...עוצרים ילדים ומבוגרים. 
הדוח המלא כאן

הפשיטות הליליות של חיילי צה"ל על בתי הפלסטינים מלוות לא אחת באלימות מילולית ופיזית, בהשחתת רכוש ובשליחת יד לגזל.

3.
באחת בלילה... הלמו חיילים על דלת ביתי. פקדו עלינו לצאת. בקַשתי להישאר בבית בגלל הקור המקפיא נתקלה בסירוב... כשפתחו בחיפוש שלא בנוכחותי, עמדתי על זכותי להילוות למחפשים.  לשווא. הוויכוח נמשך 45 דקות. כל אותו זמן היינו אני, אשתי וארבעת ילדי לבושים בפיג'מות ורועדים... החיילים זורעים הרס בשלוש קומות הבית... בעודם הופכים את הבית השמיעו החיילים קללות. ב-3:15 עזבו החיילים בלא לומר מילה. הבית נראה כמו אחר רעידת אדמה. נשק לא מצאו. באותו לילה פרצו ל-10 בתים...לאחר צאת החיילים נוכחנו כי צמיד יקר שהיה ברשותנו נעלם.
הדוח המלא כאן

4.
מועתז חרפוש, בן  18. הוא היה בן 16 כשנעצר ונחקר...הוא נעצר מביתו בין 2 ל 3 בבוקר והובל למקום בו חיכה שעות רבות, כשידיו כפותות מאחרי גבו ועיניו מכוסות.
הדוח המלא כאן

במבצעי מעצרים וסריקות בתים באישון ליל, ללא הבחנה בין בגיר לקטין -  כולם טרוריסטים מראש - כשהכול מותר ועל המבצע לא תוטל אחריות  למעשיו שהרי הכל נעשה בשם "החוק", הופך  ה"שליח" למכונת ביצוע משומנת המונעת ממנו חשבון נפש עם מעשיו בזמן אמת.

5.
לפני סגירת המת"ק פנו אלינו שני אנשים שזומנו לשב"כ - באו לביתם באמצע הלילה, כמנהג המקובל, ופקדו עליהם להתייצב למחרת. הם התייצבו.
הדוח המלא כאן

6.
לישיבה של היום "זומנו" 2 עדי תביעה קטינים מבלעין, שכדי להבטיח את הופעתם בביהמ"ש למתן עדות מפלילה, נחטפו באמצע הלילה 8 ימים קודם לכן. הם היו אמורים להעיד בישיבת הוכחות למחרת, אלא שאז פרצה שביתת עורכי הדין, ולא התקיימו דיונים. גם הנאשם, המשוחרר בערבות, לא הגיע לדיון עקב סגירת מחסום ביתוניא למעבר פלסטינים מהשטחים. אי לכך נשארו 2 הקטינים במעצר עד היום (לא ברור אם שוחררו לאחר מתן עדותם).
הדוח המלא כאן

7.
בניסיון להפעיל את שיטת "מצליח", שלחה התביעה את כוחות צה"ל להביא עד אחר, שבהעדר העד המפליל, לא ראו הצדדים כל טעם לחקור אותו. חיילי צה"ל נכנסו אפוא לכפר רימה באישון לילה, שלפו את הבחור מהמיטה, עצרו אותו והביאו אותו כבול לאולם בית המשפט.
הדוח המלא כאן

הקלות הבלתי נתפסת של פלישה ברגל גסה למרחב הפרטי והאינטימי ביותר של בני אדם, הופכת אותו לחשוף ושביר. המעצרים החוזרים ונשנים, אלה שבוצעו ואלה שמאיימים על כל בית אב, מערערים את המבנה המשפחתי המסורתי, מטילים ספק וסודקים את המרות ההורית; ילד אינו יכול עוד לתת מבטחו באביו שיגן עליו מפני מבקשי רעתו; הוא כבר אינו יכול לסמוך על חיקה המגונן של אמו.
את הריסות נפשו של הילד אין העין רואה ואין המצלמה קולטת. אין ספק שמתוך הריסות אלה הם יבואו עמנו חשבון.

8.
...בצומת בית המרקחת אנשי ארגון ה- CPT מדווחים.... שבזמן האחרון נערכים הרבה חיפושים בלילות, בהם תופסים ואוזקים ילדים.
הדוח המלא כאן

9.
... חוץ מזה הכל כאן חוזר על עצמו: מעצר הילדים – יש המכנים זאת חטיפה- באישון לילה, כאשר הצבא פורץ לבתים, מטיל אימתו על משפחות בשנתן, כופה על אב להעיר את בנו ולהסגירו לידי החיילים, שממלאים את הבית. הסצנה הזו פוקדת מאות בתים פלסטינים כל שנה.
הדוח המלא כאן

אולי, אם החייל או השוטר, היו עוצרים להרהר בינם לבין עצמם רגע לפני שהם פורצים  דלת של משפחה הנמה את שנתה, ואם לפני שינעלו אזיקים על פרקי ידו של עצור היו מתעכבים לראותם כבני אדם ולהיזכר במעמדים היסטוריים מימים אחרים, אולי לא היינו נחשפות לאמירה:

10.
"אבל", אמר המפקד, "זו הפקודה. אני רק ממלא הוראות"...
הדוח המלא כאן

"אדם יכול להתאמץ ולא לדעת, הוא יכול לעצום את עיניו ולמאן לפקוח אותן, אבל ברגע שפקח אותן, אי אפשר עוד למחוק את מה שראו עיניו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור ולהעמיד פנים שמה שכבר שמע לא קיים."
ספרד / אנטוניו מוניוס מולינה, עמ' 385

-------------------------------------------------
כתבה – תמר פליישמן
צילום: דורית הרשקוביץ' שרידי דוכן ירקות בכביש 90 (בקעת הירדן) שנהרס בידי הצבא, ספטמבר 2009