"ושמרתם עד מאד חיי אדם מרחם אמו,
והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. ועזרתם
לאדם החולה באשר הוא חולה, אם גר אם נכרי,
אם אזרח נקלה ואם נכבד..." פרופ' ליפמן היילפרין, שבועת הרופא (בא"י), 1952
בהמשך לזרקור הדן במגבלות על מעבר אמבולנסים במחסומי 
צה"ל (כאן), נרחיב את הדיון במגבלות ובמחסומים הבירוקרטים המושתים על החלשים שבאוכלוסייה הפלסטינית – החולים והנזקקים לטיפול.
זה עשרות שנים שהאוכלוסייה הפלסטינית כלואה מאחורי גדרות תיל ומחסומים בירוקרטים, שתכליתם להגביל את תנועתה למחוזות חפצה, למחזות זיקתה ולמקומות המרפא שלה. דומה כי לגבי דידם של השולטים באוכולוסייה הכבושה, מי שמנפיקם להם אישורים ואוכפים את מדיניות הכיבוש בשטח ופוגשים פנים אל פנים בסבלותיהם ומכאוביהם, רבבות בני אדם על זקניהם וטפם אינם אלא שמות ומספרי זהות ותו לא.
מרגע שנטלה מהם חירותם והיחס אליהם הופך יותר ויותר לבלתי אנושי, הופקעה מהם הזכות ליהנות מהיחס הרגיש והמתחשב הנהוג בין בני אדם אל החולה, אל הנכה והסובל. בריאותם, גורלם, מוכרעים לפי נהלים ותקנות מנוכרים, שאין בהם דבר עם מידת הצדק והרחמים.
מתוך הדוחות:
1.
...אישה דוממת נשענת על קיר סככת ההמתנה... נודע לנו שעוברהּ מת בבטנה ועליה להגיע לבית חולים מוקאסד. על המסמך הרפואי מצוין התאריך: שלשום! אתמול היא הגיעה למחסום ולא נתנו לה לעבור... היא נשענה חסרת אונים, משותקת מצער השכול ועטופה באבלה, ללא יכולת לפעול... גם אני הייתי מתקשה לתפקד אם בבטני היה עובר מת והייתי ניצבת בודדה מול מערכת עוינת. הדוח המלא כאן
2.
בעמדת היציאה עבר איש מבוגר, בידו תעודה לביקור רפואי בתאריך מוקדם יותר. הוא ביקש להגיע לבית חולים בעיר המזרחית לטיפול ברגל התותבת שלו. לא היה לו זימון או אישור. לא ניתן לו אישור והוא הוחזר לביתו. הדוח המלא כאן
מחסומי הכניסה לירושלים המזרחית (בה נמצאים רוב מרכזי הבריאות המשרתים את אוכלוסיית הגדה, מצוידים במתקנים טכנולוגיים משוכללים ובמחיצות זכוכית משוריינת, באמצעותם מתנהל המעבר ללא מגע יד אדם, רק בלחיצת כפתור, ללא קול אנושי מלבד זה הבוקע ממערכת הכריזה, ובהתייחסות אל העוברים כאל מניפולטורים ושקרנים ולא כאל בני אדם הזקוקים לסעד.
3.
אדם ירד מהשכונה כשילד כבן שש, הנראה חולה, בזרועותיו. הוא ביקש לקחתו למרפאה המרוחקת כמאה מטרים מהמחסום, אך לא הורשה היות שלא היה לו אישור. החל ויכוח... איש מג"ב שלא היה מעוניין להתקשר עם הממונה עליו בעניין זה. הוא "יודע מה עליו לעשות" ומכיר את האיש כמניפולטור. הדוח המלא כאן
4.
שתי נשים שנתפסו עוברות בלי אישור חוזרות לאיטן למחנה. אחת מהן עם תינוק בן מספר חודשים. אחרי כחמש דקות "מוקפצים" החיילים שוב להחזיר את הנשים, ששוב מנסות לעבור. הם חוזרים בשיירה, האם טוענת שהיא צריכה ללכת לרופא עם התינוק. אין להן שום תעודה. ..שוב מחזירים אותן למחנה. הדוח המלא כאן
הכוח הרב המופקד בידי החיילים והחשדנות המלווה בעייפות, מביאה אותם לקהות חושים ולהתנהגות שרירותית. לעתים, לאחר שהם מתעכבים על קוצו של יוד בבדיקת הניירות של החולה, העמוס בתלי תלים של ניירות ואישורים להוכחת מחלתו, החייל, שמצווה ללא קול אלא באצבע המורה:"חזור!" או בכף יד פוקדת:"עצור!" עלול לחרוץ את דין האדם. מת פלסטיני חולה שעוכב במחסום; "האיש, בן 63, עוכב שעות ארוכות במחסום אל חמרה... והבדיקה התמשכה. הוא התייבש ומת מדום לב." ( עלי ואקד 4.4.10 Y נט)
5.
... האישה אינה חשה בטוב והיא רוצה להגיע לבית חולים אוגוסטה ויקטוריה. אבל נאמר להם שבאחד המסמכים חסרה חתימה ידנית של הרופא ליד החותמת. בלית ברירה היא חוזרת לביתה לקחת אקמול ולהיכנס למיטה. הדוח המלא כאן
6.
...צעיר חולה הורד מהמונית, העמידו אותו בקור בעוד החיילים עשו את עצמם שקועים בבדיקות... אחרי כשלושת רבעי השעה הם משום מה ערכו חיפוש על גופו של הצעיר.הדוח המלא כאן
7.
... אישה אוחזת בבנה מנסה להסביר לחיילת שהילד חולה וזקוק בבהילות לאשפוז. החיילת, לאחר שהעיפה מבט בניירות צעקה עליה :"אבל אין לך תסריח
! את לא יכלה לעבור! ה ח ו צ ה!". האישה פרצה בבכי והחיילת בשלה, "אוסקוט! אל תצעקי עלי! הוא לא נראה לי חולה! איזו מין אמא את? היית צריכה לחדש את התסריח.... בי בי...." הדוח המלא כאן
8.
... לאישה נקבע תור לרופא לבוקר זה, אבל התברר שהאישור למעבר ניתן לתאריך היום הבא. ההצעה של המטפלים בעניין הייתה שהיא תחזור למת"ק בחברון ותקבל אישור אחר. בגלל הנסיעה לשם וחזרה היא תפסיד את שעת הביקור. הוסבר לנו שלא ניתן לאשר לה לעבור, כי אם היא תיפגש עם איש חוק בארץ היא תחשב לשב"חית (שוהה בלתי חוקית). במחסום אין שום אפשרות לתקן רשמית טעות מסוג זה. היא חזרה על עקבותיה. הדוח המלא כאן
קרוסלות המעבר אל המחסומים, מותאמות לרוחב גוף ממוצע של אדם (60 עד 70 ס"מ). נכה בכיסא גלגלים נדון לעיכוב ארוך ולעתים אינו יכול כלל לעבור לצד השני של המחסום כיוון שמנגנוני הפתיחה של השערים המיועדים לעגלות מקולקלים ואין מתקנים. לא שאין מי שיתקן, אלא שלא מתקנים כבר שנים, לא אותם ולא את לחצני האינטרקום.
9.
פגשנו לפני הקרוסלה הראשונה אדם בכיסא גלגלים מלווה בבנו ובאחיינו, וכולם המתינו שיפתחו עבורם את הדלת המיועדת לעגלות. אך למרות שלחצו על הלחצן לא נענו. הם סיפרו שהנכה, עומר, מטופל בביה"ח הדסה ושמלבד נכותו הוא סובל מצהבת מסוג B. היה בידם מכתב ממנהל המחלקה לבעיות בכבד המבקש להאריך את אשפוזו למשך 3 חדשים נוספים. טלפנו לשאדי, הוא ידע שבני המשפחה בדרכם אליו וביקש שיגיעו למת"ק, אך לא ניתן היה לחדור מבעד לדלתות הנעולות עם כיסא הגלגלים. בפנינו ניצבו שבעה שערים עד למת"ק, פתיחת כל אחד מהם אולתרה בדרך שונה. הדוח המלא כאן
10.
נכה בעגלת נכים בדרכו לביה"ח אוגוסטה ויקטוריה (שבמזרח ירושלים) הגיע למחסום. העגלה רחבה מכדי להידחס אל כלובי האדם ולחצות את הקרוסלות. את השערים, שעליהם תלוי השלט: "מסלול הומניטארי", לא ניתן לפתוח (בלחיצת כפתור מתוך עמדת החיילים) זה שנים. הדוח המלא כאן
פי כללי הכיבוש רק אדם אחד רשאי ללוות חולה תושב השטחים למקום אשפוזו במזרח ירושלים, לשבת ליד מיטתו ולסעוד אותו. כיוון שאישה נתפשת כמסוכנת פחות מגבר, בדרך כלל נשים מתלוות לחולים. ליד מיטת ילד חולה או גווע, לא ישבו שני הוריו לחלוק דאגה או חלילה להיפרד מיקירם. האם, היא לבדה תשב בבדידותה. כל אישור מעבר עבור החולה או מלווהו, אינו מותנה במצבו של האדם או בצורך בבן או בת לוויה, אלא בהסכמת השירותים החשאיים ואין בלתם.
11.
האם ליוותה את התינוקת אבל אביה, גבר פלטיני צעיר, נאלץ להיפרד ממנה ליד הגדר כי לפלסטינים צעירים לא מרשים להיכנס לישראל... הפרמדיק שלקח את התינוקת טרח להסביר לנו שדליה באסה (מתאמת אישורי בריאות) איננה כל יכולה ולמעשה היא פועלת כחותמת גומי להחלטות השב"כ. הדוח המלא כאן
12.
בברטעה המזרחית פגשנו אדם, שאביו מאושפז בבית חולים בירושלים המזרחית. לא נותנים לו לבקרו כי הוא מנוע. הדוח המלא כאן
13. פנה אלינו אדם צעיר וסיפר שאחותו, ילדה בת עשר חולה בסרטן הדם, הוזמנה לטיפול בבית חולים בירושלים. הוא ביקש ללוותה לבית החולים, כי צריך לשאת אותה ואמה איננה יכולה לעשות זאת. סרבו לתת לו רישיון כניסה, מפני שהוא מנוע שב"כ. הדוח המלא כאן
------------------------------------------------
כתבה תמר פליישמן
צילום יהודית לוין